זהר

פה) בג״כ ישראל שתיין יין דישראל, דאתעביד כדקא חזי בקדושה, כגוונא דישראל לעילא, דשתי ואשתרשא ואתברכא בההוא יין עלאה קדישא, ולא שתאן יין דאתעביד במסאבותא, ומסטרא דמסאבותא, דהא ביה שריא רוחא דמסאבותא. ומאן דשתי ליה, אסתאב רוחיה, ואסתאב איהו, ולאו הוא מסטרא דישראל, ולית ליה חולקא בעלמא דאתי. דהא ההוא עלמא דאתי, יין דמנטרא איהו.

פירוש הסולם

פה) בג״כ ישראל שתיין וכו׳: משום זה, ישראל שותים יין של ישראל, שנעשה כראוי בקדושה, כעין ישראל למעלה, שהוא ז״א, ששותה ומשתרש ומתברך ביין ההוא העליון הקדוש, הנמשך מן הבינה ממטה למעלה (כנ״ל בדבור הסמוך) ואינם שותים יין שנעשה בטומאה, ומצד הטומאה, (כנ״ל בדבור הסמוך), כי בו שורה רוח הטומאה, ומי ששותה אותו נטמא רוחו, והוא נטמא, ואין הוא מצד ישראל, ואין לו חלק לעולם הבא, כי עולם הבא, שהוא בינה, שם הוא יין המשומר. הנמשך ממטה למעלה. כנ״ל בסמוך.