זהר

פה) ת״ח, יהו״ה אדני, איהו קב״ה ושכינתיה. בתרין שוקין, יהו״ה לימינא, אדני לשמאלא. ואינון אספקלריא המאירה, ואספקלריא שאינה מאירה. בצדיק, תרוייהו חד יאהדונה״י, והכי בתרין דרועין, יהו״ה לימינא, אדני לשמאלא. בעמודא דאמצעיתא יאהדונה״י תרוייהו ביחודא חדא, בסוד אמן. ובגין דא, גדול העונה אמן יותר מן המברך. הא איהו מתתא לעילא.

פירוש מעלות הסולם

פה) ת״ח הוי״ה אדנ״י וכו': חוזר כאן למה שכתוב לעיל אות פ״א פ״ב כי יש נוסח אחר באותו ענין, והכניסו אותו בפנים הספר, ובדפוס מונטובה הוא נכתב בצד באותיות קטנות. בוא וראה, ב׳ השמות, הוי״ה אדנ״י, הוא הקב״ה שהוא ז״א, נקרא בשם הוי״ה. ושכינתו שהיא מלכות נקראת בשם אדנ״י. כשהם בב׳ שוקים שהם נצח הוד אז הוי״ה שהוא ז״א, לימין בנצח. ואדנ״י היינו מלכות, לשמאל בהוד. והם מראה המאירה היינו ז״א, ומראה שאינה מאירה שהיא מלכות. כשהם בצדיק שהוא יסוד שניהם זו״ן מתיחדים לאחד, בשילוב ב' שמות יחד יאהדונה״י. וכן כשהם בשתי הזרועות שהן חסד וגבורה, אז הוי״ה, שהוא ז״א לימין בחסד. ואדנ״י שהוא מלכות לשמאל בגבורה. בעמוד האמצעי היינו תפארת, ב׳ השמות הם בשילוב יאהדונה״י. שניהם זו״ן ביחוד אחד בסוד אמן, שה״ס יאהדונה״י שבגימטריא צ״א כמנין אמן. ומשום זה גדול העונה אמן יותר מן המברך. הרי הוא ממטה למעלה, בסוד קומת המלכות שפניה למעלה כנ״ל.
פירוש, אחר שקו אמצעי מיחד ב׳ הקוים ימין ושמאל זה בזה, וחכמה שבשמאל נכללה בחסדים שבימין, וחסדים שבימין נכללו בחכמה שבשמאל, נבחנים בקו אמצעי עצמו ג׳ קוים, ב׳ קוים ימין ושמאל שירש אותם מחמת שגרם להארתם, ופעולת יחודם זה בזה שהיא צורת קו אמצעי עצמו. אמנם במקום שהוא לא יכול לגלות פעולת יחודם זה בזה, היינו בראש של המדרגה, מחמת שג׳ הראשונות דחכמה נתמעטו ע״י קו האמצעי ואינם, לכן אין פעולת יחוד ב׳ הקוים ניכרת שם כלל, רק בגוף של המדרגה ששם מאירים ו"ק דחכמה, לכן בקצוות שה״ס ראש כי חכמה ובינה ה״ס ראש, ודעת ה״ס גוף וו"ק, וכן חסד גבורה ה״ס ראש ותפארת הוא ו״ק. וכן בנה״י נצח הוד ה״ס ראש ויסוד הוא ו״ק, וכל בחינת ראש וג״ר, היא בסוד כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, שהם פרודות, ונאמר אז על החיות ופניהם וכנפיהם פרודות למעלה בבחינת ג״ר שלהם, כדי לקבל אח״כ היחוד של הוי״ה אדנ״י בו"ק שלהם, וכן בתפלה לא נעשה היחוד אלא כשהשליח צבור חוזר התפלה ועונה אמן שהוא מיחד ומשלב ב׳ השמות הוי״ה אדנ״י זה בזה שהם בגימטריא אמן וע״כ הוא גדול מן המברך כי הוא במחברת השניה שהוא בחיבור התחתון של ו״ק ואז נאמר והיה המשכן אחד. (עי' רע״מ פנחס אות שי״ב).