זהר

פד) רבי יצחק שאיל לר"ש, א"ל, הא אוקמוה דברכתא לא שריא במלה דקאים במדידו, ובמלה דקאים בחושבנא, הכא במשכנא אמאי הוה כלא בחושבנא. אמר ליה הא אתמר, אבל בכל אתר דסטרא דקדושה שריא עליה, אי ההוא חושבנא אתיא מסטרא דקדושה, ברכתא שריא עליה תדיר, ולא אתעדי מניה. מנלן. ממעשר. בגין דאתיא חושבנא לקדשא. ברכתא אשתכחת ביה. כל שכן משכנא דאיהו קדש, ואתיא מסטרא דקדש.

פירוש הסולם

פד) ר' יצחק שאיל וכו': ר"י שאל לר' שמעון, אמר לו הרי העמדנו, שהברכה אינו שורה בדבר העומד במדה ובדבר העומד בחשבון, אם כן, כאן במשכן, למה היה הכל בחשבון. אמר לו הרי למדנו, אבל בכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, דהיינו הנמשך מקו אמצעי המייחד ימין ושמאל, אם החשבון בא מצד הקדושה שורה עליו ברכה תמיד, ואינה עוברת ממנו. מאין לנו ממעשר, משום שבא החשבון לקדש, נמצאת בו הברכה, כל שכן המשכן, שהוא קדש, ובא מצד הקדש.