תוכן

פד) ואמנם צריך אני לבאר עוד, מהו אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי, מהו התועלת בהזכרת הפה, ובשפיכת דמעות, ויהיה זה שרש לתפלה ולברכות ולבכיה. ויתבאר עם זה, מפני מה שערי דמעות לא ננעלו. והענין הוא, כי האדם התחתון הוא דוגמת צורה עליונה, ופיו כפה העליון, ועיניו כעיני עליון. וכאשר יתעוררו למטה, יתעוררו למעלה. וזה כי כללות הפה, ירמוז לבינה לי"ס שלה: פה למלכות שבה. והשפתים, לנצח והוד שבה. והלשון, ליסוד ולת"ת. והשינים, לל"ב נתיבות חכמה. והחיך, לחכמה שבה. ולחי עליון ותחתון, לחסד וגבורה שבה. וגרון, לבינה שבבינה. הנה, כל עשר ספירות שבכללות הפה, רומזים לעשר שבבינה עצמה. ומה שלמעלה מן הפה, בחכמה, כי החוטם במלכות שבה, תהלה עליונה, ותהלתי: תהלת י' עליונה. אחטם לך, והעינים, נצח הוד שבה. והאזנים, חסד גבורה. והמצח, בינה שבה. ובין העינים, ת"ת בסוד הדעת. והמוח, חכמה עצמה וקרקפתא דרישא כתר. והנה מן העשר דבינה, יצאו קול ודיבור לחוץ, שהם: ת"ת, ומלכות. כי היא אם הבנים. אמנם מעשר דחכמה, לא נתגלה דבר, כי הכל מחשבה לבד, והכל סתים וכאשר יכוין האדם בביטוי שפתיו, לגלות אור עשר דבינה למטה, ולהמשיכם ממלכות עליונה שבבינה, שהיא פה, אל מלכות תחתונה. אין ספק שיאירו אור גדול שבעה הנרות, והרי הוא מוסיף כח בעליונים. כי כמו שהוא מוציא קול ודיבור על ידי עשר שבפה, כן יתעוררו עוד עשר שבפה עליונה, להוציא קול ודיבור עליון, מחודש באור נפלא, ויאירו בשבעה הנרות, ויחליפו כח, באור גדול ונפלא.