זהר

פד) בג״כ, כהנא בעי לכוונא מלי דלעילא, ליחדא שמא קדישא מאתר דבעא ליחדא, ועל דא תנינן, כתיב, בזאת יבא אהרן אל הקדש, בהאי בעי לקרבא קדושה לאתריה, מהאי אתר, בעי בר נש לדחלא מקמי קב״ה. ועל דא כתיב, לו חכמו ישכילו זאת מיד יבינו לאחריתם. כלומר, אי יסתכלון בני נשא בעונשא, היך אחידת זאת בין חיילהא, והיך אתמנו קמה כל אינון בני חיילין, ואחידן בפולחנא לאתפרעא מן חייביא, מיד יבינו לאחריתם, ויסתמרון עובדיהון, ולא יחובון קמי מלכא קדישא.

פירוש הסולם

פד) בניני כך כהנא וכו׳: משום זה, צריך הכהן לכוון בדברים עליונים, ליחד השם הקדוש מן המקום שצריך ליחד, כלומר, שלא להמשיך הארת החכמה, אלא במלכות. וע״כ למדנו, כתוב, בזאת יבא אהרן אל הקדש, היינו שבזאת, שהיא מלכות, צריך לקרב הקדושה למקומה, ולהרחיק הסטרא אחרא שרוצה להמשיך ממנה הארת החכמה ממעלה למטה. כי ממקום הזה, מן המלכות, צריך האדם לפחד מפני הקב״ה. כלומר שעם הארת החכמה המתגלה במלכות, מתגלים דינים קשים המענישים הרשעים ומרחיקים הס״א (כנ״ל פקודי אות שע״ו) וע״כ מפחדים ממנה. ועל זה כתוב, לו חכמו ישכילו זאת, מיד, יבינו לאחריתם. כלומר אם יסתכלו בני אדם בהעונש, ולראות איך זאת, שהיא המלכות מתאחדת בין צבאותיה, דהיינו שמאירה להם רק מבחינת ממטה למעלה, ואיך נתמנו לפניה כל אלו בני הצבאות, האחוזים בה לשרת אותה, כדי להעניש ולהפרע מן הרשעים, הרוצים להמשיך הארתה ממעלה למטה, מיד יבינו לאחריתם, שישמרו מעשיהם, ולא יחטאו לפני המלך הקדוש.