זהר

פד) ונקודין אלין סלקין אלקים, דבהון שבע נקודין, תלת לעיל, תלת לתתא, חל״ם באמצעיתא. וחד רקיעא תמינאה לון, דאתמר ביה ויתן אותם אלקים ברקיע השמים.

פירוש מעלות הסולם

פד) ונקודין אלין סלקין וכו': ונקודות אלו עולות אלקים ויש בהן שבע נקודות, שלש למעלה, שלש למטה, חלם באמצע. וחד רקיע שמיני להם, שנאמר בו ויתן אותם אלקים ברקיע השמים.
פירוש. הנקודות מורות בעיקר על הארת הזווג היוצאת בכח החיבור דה׳ תתאה בה׳ ראשונה שהן מכונות בשם נקודות. ויש בזה ג׳ בחינות: א׳ כשה׳ תתאה היא בכתר דנקודים מבחינת ה״ת בעינים ויה״ו באזן חטם פה, ואז נקראת חולם, שהוא ממעלה לאותיות יה״ו. כי אור הכתר אינו מושפע לחו״ב מבחינת ה״ת אלא מבחינת ה״ר לבד.
ב׳ בסוד נקודות שמתחת אותיות יה״ו שהן הכלים של חו״ב, וזה הוא ע״י זווג עליון של ע״ב ס"ג המוריד את ה"ת מן העינים אל הפה בסוד הקמץ שמתחת האותיות, וגם עתה נמצאת ה"ת גנוזה בקמץ שהוא בחינת יסוד דכתר ויה״ו אין להם עדיין מהארת ה"ת.
ג׳ הוא בסוד נקודות שבתוך האותיות יה״ו שזה ע״י הארת יסוד דא׳׳ק את בחינת מלופום, ו׳ ונקודה אשר הנקודה של ה׳ תתאה היא בתוך הו׳ שהארה זו באה לתוך האותיות יה״ו שהן חו׳׳ב שמכאן נולדו הז״ת דנקודים.
ועיין בזהר (בראשית אות קס״ו) וז״ל אמא עלאה הוה ליה חד כנוי דסליק לחושבן אלקים והיינו כי ישנו שם העצם אשר השם הוא מעצם המדרגה, ויש כנוי שפירושו שם מושאל ממדרגה אחרת, וז״ש אמא עלאה שהיא בינה וה' ראשונה היה לה כנוי אחד דהיינו מלכות וה' תתאה שעלתה בחושבן אלקים דהיינו שעלתה אל הבינה ולקחה ממנה את השם אלקים כי הנוקבא מבחינת עצמותה אין לה שם הזה אלא ששאלה אותו מאמא בסוד אמא אוזיפת מנהא לברתא ולפיכך השם אלקים דנוקבא הוא כנוי גימטריא פ״ו ששאלה מלכות מאמא.
וזה אמרו ונקודין אלין סלקין אלקים ומרמזות על הארת הזווג של שתוף ב׳ הנקודות אשר גם מלכות נקראת אלקים כמו בינה היינו אחר עלייתה לנקבי עינים דחכמה, והנה הארת הנקודות אשר האירו בעולם הנקודים מלבד קמץ פתח שהם כתר חכמה הן ז׳ נקודות: צירי. סגול. שבא. חולם. חיריק. שורוק של שלש נקודות. ומלופום. וזה אמרו דבהון שבע נקודין. שע״י השיתוף של ב׳ ההי״ן מתגלים חמש אלפין, ונקודותיהן, הרומזות על או״א וישסו״ת כנ״ל. שמהם יצאו ז׳ נקודות שהן ז' מלכים בעולם הנקודים, וז' ספירות חג״ת נהי״מ בעולם התקון. תלת לעיל שהן צירי סגול שבא. תלת לתתא חיריק שורוק מלאפום. חלם באמצעיתא היינו תפארת. ומה שחושבים את נקודת צירי שהיא בינה בין ז׳ המלכים שנשברו, והלא בינה היא מג״ר שלא שלטה בהן השבירה תירץ רבינו האר״י ז״ל בע״ח שער דרושי הנקודות סוף פרק א׳ ע״ש.
ומה שאומר שבע נקודין הלא הניקוד של פתוחי חותם הוא רק מחמש נקודות. היינו כי הנקודות של פתוחי חותם הרומזות על או״א וישסו״ת ממנם באו ז׳ המלכים שהם ז׳ נקודות, כי מן או״א יצאו מלכי דחג״ת, ומן ישסו״ת תנהי״מ ובעולם התיקון באים כל המוחין לזו״ן מהם. וה״ס הזמירות בשבעין עטורין דעל גבי חמשין שה״ס המוחין דאו״א. מוחין דאימא ה״ס נ׳ שערי בינה ומוחין דאבא כוללים גם יסוד ומלכות וכ״א כלול מעשר הם שבעין, ועיין בזהר אמור אות רנ״ז רנ״ח רנ״ט בביאור הכתוב ובחמשה עשר יום לחודש השביעי ותראה שמספר שבע וחמש אחד הוא, עש״ה. ולהיות אשר שבע נקודות הן מן בינה עד יסוד ובעטרת היסוד שם ישנה הפרסא של הסיום אשר בה תלוים כל האורות שיסוד מקבל מכל העליונים וממנו הם יוצאים לכל העולמות דהיינו אל הנוקבא ולבי״ע, לכן אומר וחד רקיע תמינאה לון וכו'.