זהר

פג) ובגין דעגולא ורבועא דא, אינון שבתותי, כלילן תרוייהו בשמור, דכתיב תשמורו. דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים. ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה, ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא.

פירוש הסולם

פג) ובגין דעגולא ורבועא וכו': ומשום שהעגול והרבוע הזה הם שבתותי, שתיהן כלולות בשמור, שכתוב ​שבתותי תשמורו. אבל שבת העליון לא נכלל בשמור, אלא בזכור, כי מלך העליון, שהוא בינה, הושלם בזכור. וע"כ נקראת הבינה מלך שהשלום שלו, כי השלום שלו, הוא זכור. ועל כן אין מחלוקת למעלה.
פירוש. אשתאר שבת אחרא וכו': ה"ס המלכות דמלכות, הנק' נקודה אמצעית, שאינה מקבלת מוחין גם ביום השבת, בהיותה סוד המנעולא עצמה, וכל המוחין באים רק בסוד המפתחא, שהיא היסוד דמלכות, (כנ"ל אות מ"ב), וכיון שלא קבלה מוחין הוית בכסופא. וז"ש אשתאר שבת אחרא דלא אדכר דהיינו הנקודה האמצעית שלא נזכרה, שלא קבלה מוחין והוה בכסופא והיתה בבושה. אמרה קמיה וכו', היא טענה, הרי מיומא דעבדית לי, דהיינו בתחילת אצילותי בעולם אדם קדמון, שבת אתקרינא, היו כל המוחין מושפעין על ידי, כי בא"ק לא היתה מלכות אחרת רק נקודה אמצעית והיא לא נתמעטה רק בעת צמצום ב', לעולם האצילות. ועוד טענה ויומא לאו איהו בלא ליליא. וה"ס נפלא מאד כי טענה, הרי אפילו ביום הראשון כתוב, ​ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, שהיחוד מתגלה על יום ולילה יחד. וא"כ למה לא נזכר לילה בשבת בראשית, כי ביום השביעי דמעשה בראשית לא כתוב לילה. אמר לה וכו', הכוונה היא, שהקב"ה אמר לה, שבת אנת לעתיד באלף השביעי, ביום שכלו שבת ושבת קרינא לך, היינו מיומא דעבדית לך, בעולם א"ק כנ"ל. אבל הא אנא מעטר וכו', היינו שהקב"ה העלה אותה, שתשמש בג"ר של הפרצופין, (כמ"ש לעיל אות מ"א), כי היא נתקנה למלכות דאו"א עלאין, בסוד אוירא דלא אתידע, ע"ש. ואו"א עי' נק' קדש קדשין, ונמצאת גם היא בסוד קדש עלאה. וז"ש אעבר כרוזא ואמר מקדשי תיראו כי בכח תיקונה באו"א עלאין נעשית בסוד מקדש שה"ס מקדשי תיראו. ונמצא עתה שהרויחה המלכות עטרא עלאה, יותר משהיתה לה בעולם א"ק, כי שם היתה משמשת בסיום הספירות במקומה, ועתה עלתה לשמש במקום ג"ר,באו"א עלאין הנק' קדש קדשין, וז"ש הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר.
וז"ש, ודא שבת דמעלי שבתא, דאיהי יראה וכו', המלכות נק' יראה, כי עליה היה הצמצום שלא תקבל למדתה, ואינה משמשת באו"י מלמעלה למטה לבחינת עצמה אלא רק באו"ח בלבד, בהיותה מתוקנת במסך ברתת וזיע שלא יעבור האור מהמסך ולמטה. (כנ"ל אות נ"ו ד"ה וכלהו ע"ש). ועתה בעליתה לקדש עלאה דאו"א, שריא בה יראה עלאה, כי הוי"ה עלאה דאו"א שורה בה, וה"ס הלילה של יום השבת שנתקנה עתה כטענתה: ויומא לאו איהו בלא ליליא. וז"ש ודא שבת דמעלי שבתא. ונכללה מדת לילה גם ביום השבת. .וז"ש ומאן איהו, מאן איהו היראה דשריא בה, דקב"ה אכליל ואמר אני ה', כי הוי"ה עלאה דאו"א נכלל בה ואמר אני הוי"ה. ובכדי לפרש זה. מביא המאמר ששמע מאביו.
וביאור הדברים הוא כי תמונת העגול מורה, שהאור מאיר שם באפן שוה בכל מקום ואין שם בחינת דין כלל שיארע משום זה איזה שינוי במדת ההארה. ותמונת המרובע מורה, שיש שם בחינת דינים, שבסבתם יש להבחין בין ימין לשמאל, ובין מזרח למערב. וע"כ נבחן הראש שהוא בצורת עיגול כלפי הגוף שהוא ברבוע. כי בג"ר שהוא הראש אין דינין ובגוף יש דינין, שבסבתם יש בגוף ימין ושמאל פנים ואחור. וכבר ידעת סוד השבת, שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, שהם בחי' שבת עלאה ושבת תתאה כלילן כחדא, כנ"ל. ושבת עלאה שהוא בחינת או"א, נבחן לבחינת עגולא. ושבת תתאה שהיא בחינת זו"ן שהם בחינת גוף, נבחן לבחינת רבועא. וע"כ בשבת, הזו"ן שברבועא עולים ונכללים באו"א שהם בחי' עגולא. וז"ש שבתותי, דא עגולא ורבועא דלגאו ואינון תרין דע"כ אומר הכתוב שבתותי, לכלול ב' שבתות: שבת עליון שהוא עגולא, ורבועא שבתוכו, שהוא שבת תחתון שעלה ונכלל בו.
והנה המוחין דחכמה נק' ע' שמהן או ע' עטרין, כי עין רומזת לחכמה. ומתוך שאין המוחין הללו מתגלים אלא ע"י עלית השבת התחתון להעליון, נמצאים המוחין מתחלקים על שניהם: חציים לשבת העליון, וחציים לשבת התחתון. ולכן יש בויכלו ל"ה תיבין שהן חצי המוחין שבשבת העליון, ובקדוש עצמו יש ג"כ ל"ה תיבין הרומזות לחצי המוחין שבשבת התחתון. ואלו הם המוחין שכנסת ישראל שהיא המלכות הנק' שבת, מתעטרא בהו.
וזהו שאומר, ובגין דעגולא ורבועא דא, וכו', כלומר, כיון שהעגולא והרבועא כלילן יחד בשבתותי, נמצאים גם המוחין דעגולא בבחי' שמור כמו הרבועא. ואע"פ ששמור מורה על בחינת דין וגבול, שצריכין להשמר ממנו. ובשבת עלאה, שה"ס עגולא אין בו דין, כמ"ש להלן, מ"מ מתוך התכללותו כחדא בשבת דרבועא, נוהגת גם בעגולא בחינת שמור.
דהא שבת עלאה, הכא לא אתכליל בשמור: כי שבת עלאה עצמו נכלל בזכור ולא בשמור, כי מלכא עלאה בזכור אסתיים, ואין בו בחינת דין כלל שיהיה ראוי לומר עליו שמור, כי אין שמור נוהג רק בנוקבא. אמנם מבחינת מה ששבת עלאה נכלל בשבת התחתון נוהג שמור בתרוייהו יחד, אבל לא בשבת העליון בפני עצמו.
ושלמא דיליה זכור איהו ועל דא לית מחלוקת לעילא: כי מלכא עלאה ה"ס הבינה דאסתיים בי', שה"ס מאני דכורא, (כנ"ל אות י"ז ע"ש), שזה מורה שאין שם בחינת מחלוקת כלל, דהיינו בלי משהו דין, כי ע"כ נק' בשם עגולא. (כנ"ל ד"ה ובגין). אבל שבת תחתון ה"ס מ"ה, דאסתיים בה' וע"כ אית בה מחלוקת, דהיינו ימין ושמאל, וע"כ נק' רבועא.