זהר

פג) שנאן, כללא דכלהו ציורין: שור, נשר, אריה. ן', דא איהו אדם פשיטו דאתכליל כחדא ברזא דכר ונוקבא, וכולהו אלפין ורבבן, כלהו נפקי מהני, רזא שנא"ן. ומהני דיוקנין מתפרשין כל חד וחד בסטרייהו כמה דאתחזי לון.

פירוש הסולם

פג) שנא"ן כללא דכלהו ציורין שור נשר אריה, ן' דא איהו אדם: השם שנא"ן שבהכתוב, כולל כל הציורים, דהיינו כל החיות, שהן ש'ור נ'שר א'ריה כי זהו הראשי תבות של שנ"א דשנא"ן, והן' של שנא"ן רומז על פני אדם הנכללות בהן, פשיטו דאתכלל כחדא ברזא דדכר ונוקבא, הן' הוא סוד התפשטות של זכר ונקבה הנכללים כאחד. פירוש, כי פני אדם חסרות בהן עצמם, להיותן מבחי' מחזה ולמטה, שהמלכות משם חסרה, כנ"ל בדיבור הסמוך עש"ה, אלא מתוך שהן עולות ונכללות בזווג העליון שמחזה ולמעלה, הן מקבלות משם פני אדם, כנ"ל בסמוך, ולפיכך הוא מרומז בן', ולא בראשי תיבות כמו שאר ג' החיות. כי אין להן פני אדם פרטי, אלא התפשטות והתכללות מפני אדם שלמעלה מחזה.
כולהו נפקי מהני, רזא שנא"ן, ומהני דיוקנין מתפרשין כל חד וחד בסטרייהו כמה דאתחזי לון: כולם, היינו כל מה שבבי"ע, יוצאים מאלו החיות שה"ס שנא"ן, ומהם נולדים ומתפרדים הצורות שבבי"ע, כל אחד ואחד בבחינתו כראוי לו. והוא כמו שנתבאר לעיל בסמוך, שג' העולמות בי"ע וכל אשר בהם, מיוחסים לבחינת מחזה ולמטה דזו"ן. וע"כ אינם יכולים לקבל ממרכבה עלאה שהיא בחינת מחזה ולמעלה דזו"ן. אלא שהם מוכרחים לקבל מהחיות שבמרכבה תתאה שה"ס שנא"ן, המיוחסים לבחינתם, להיותם בבחינת מחזה ולמטה דזו"ן.