תוכן

פג) אמר עוד, ומיניה מתאחרין בקסטא בעזקא רבא. קיסטא הוא לשון מידה ושיעור. והביאור הוא, דע, כי המוחין של ז"א, הנה הם נמשכין בו מאימא עלאה. ומהם יוצאין התפילין לחוץ כנזכר במקומו. וכאשר הטיל ה' אלהים תרדמה על האדם הוא ז"א, מסתלקת מתוכו אימא עלאה, ואז אימא עלאה מאירה לאישון בת עין, כמבואר ענינו אצלנו, בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו', כי אישון בת עין, היא נוק' דז"א, העומדת מאחורוי, ומאירה אימא עלאה, דרך אחורי כתפוי דז"א אל נוקביה. ועל ידי אותה ההמשכה, אשר נמשכת מן אימא אל הנקבה, גם כן מאירה בז"א קיסטא דחיותא כנודע. וזמ"ש כאן, קיסטא דעיזקא רבא, שהיא ההיא קיסטא דחיותא הנמשך אל הז"א מן הבינה הנקראת עזקא רבא כנ"ל.