זהר

פג) ואידך, ענינא הוא, דכתיב ביהודה סבוי, דגעלוי ביה אחוי. הה"ד וירד יהודה מאת אחיו, דסרו ליה מגאותיה. וקב"ה לא ניחא קמיה מכל בנוי דיעקב, למהוי שולטנא דמלכותא דעלמין, אלא ליהודה. הה"ד, לא יסור שבט מיהודה וכו' ולו יקהת עמים הוא בלחודוי, ולא לשאר בנוי דיעקב, והיינו מלתא דהוה אמר אבוי.

פירוש הסולם

פג) ואידך ענינא הוא וכו': וענין השני, הוא שכתוב ביהודה זקנו. שמאסו בו אחיו. ז"ש, וירד יהודה מאת אחיו, שהסירו אותו מגאותו. שהיה מקודם מלך עליהם, ועתה הסירו אותו ממלכותו. והקב"ה, לא נראה לפניו, מכל בניו של יעקב, שתהיה לו שליטת המלכות לעולם, אלא יהודה. ז"ש, לא יסור שבט מיהודה וגו' ולו יקהת עמים. הוא לבד, ולא שאר בניו של יעקב. והוא הדבר שהיה אומר אביו, יעקב. שאמר לא יסור שבט וגו'. ומבואר מכאן, שאבן מאסו הבונים, נאמר על יהודה זקנו של דוד. שאחיו מאסוהו, והקב"ה עשהו לראש פנה.