זהר

פג) והשתא איהי קיימא בין לסלקא לעילא, ובין לנחתא לתתא.בין בית אל ובין העי. אי זכאת. סלקא אל מקום המזבח אשר עשה שם וגו'. מאן עשה, ומאן מזבח. אלא, אשר עשה שם, דא קב"ה. דאיהו עבד תמן חאי מזבח, ואתקין לה על תריסר אבנין, למספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך ודאי.

פירוש הסולם

פג) והשתא איהי וכו': ועתה בעולם הזה, היא נמצאת בינתים, בין לעלות למעלה, למקום שיצאה משם, ובין לרדת למטה, למקום העונשים, דהיינו בין בית אל, שהוא למעלה, ובין העי שהוא למטה, במקום העונשים. ודורש עי מלשון עי מפלה.
אי זכאת סלקא וכו': שואל, אם היא זוכה עולה אל מקום המזבח אשר עשה וגו', לפי"ז, מי הוא אשר עשה ומה הוא מזבח. ומשיב. אלא אשר עשה שם זהו הקב"ה, שהוא עשה שם מזבח הזה, דהיינו השכינה ותקן אותה ​על י"ב אבנים למספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ה' אליו לאמור, ישראל יהיה שמך, בודאי. פירוש. העשר ספירות כשמתוקנים להאיר בהארת חכמה מתחלקות לי"ב. (כנ"ל בהקדמת הזהר דף ז' ד"ה ועם זה) וה"ס בנין השכינה בשלמות ע"י ז"א בעלה, שאז נקרא ז"א בשם ישראל. שהוא נוטריקון לי ראש וזסו"ה, ישראל יהיה שמך, דהיינו שמקבלת ראש וג"ר מישראל בעלה.