זהר

פג) ובזמנא דאיהו אסטי ארחוי, שכינתא אסתלקת מניה, ונשמתא קדישא לא אתדבקת ביה. ומסטרא דחויא בישא תקיפא, אתער רוחא חד, דשט ואזיל בעלמא, דלא שריא אלא באתר דקדושה עלאה אסתלק מתמן. וכדין אסתאב ב״נ, ואתפגים בבשריה, בחיזו דאנפוי בכלא.

פירוש הסולם

פג) ובזמנא דאיהו אסטי וכו׳: ובשעה שהיא מטה דרכיו. השכינה מסתלקת ממנו, והנשמה הקדושה אינה מתדבקת בו, ומצד נחש הרע הקשה, נתעורר רוח אחד, המשוטט והולך בעולם שאינו שורה אלא במקום שהקדושה העליונה נסתלקה משם. והוא שורה על האדם. ואז נטמא האדם. ונפגם בבשרו, בכל, ובמראה פניו.