זהר

פג) א״ל ר׳ אחא, וכן כל אינון בני היכלא דמלכא בלישנא דא פתחין, הה״ד קומי אורי כי בא אורך, הא מלכא הכא, ודאי כדין הוא יקרא דילה, וחדוותא דכלא, כד מלכא אתפייס בהדה. בכל אינון זמנין איהי אתת לגבי דמלכא, וקמת קמיה, הה״ד ותבא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בזמנא דא לאו הכי, אלא מלכא ייתי לגבה, ויתפייס בהדה, ויתיב לה להיכליה. הה״ד הנה מלכך יבא לך ודאי, ולא אנת לגביה, יבא לך, לפייסא לך. יבא לך, לאקמא לך. יבא לך, לאשלמא לך בכלא. יבא לך, לאעלאה לך להיכליה, ולאזדווגא עמך זווגא דעלמין, כד״א וארשתיך לי באמונה.

פירוש הסולם

פג) א״ל ר׳ אחא וכו׳: א״ל ר״א, וכן כל אלו בני היכל המלך פותחים לדבר עמה, בלשון הזה, ז״ש, קומי אורי כי בא אורך, הרי המלך כאן. ודאי אז, כשהמלך מתפייס עמה, הוא הכבוד שלה ושמחת הכל. בכל הפעמים היא באה לפני המלך וקמה לפניו. ז״ש, ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בפעם הזאת אינו כן, אלא המלך יבא אצלה, ויתרצה עמה, וישיבה להיכלו. ז״ש, הנה מלכך יבא לך, ודאי, ולא אתה אליו. יבא לך, להתרצות עמך. יבא לך, להקים אותך. יבא לך להשלים אותך בכל. יבא לך להעלות אותך להיכלו ולהתחבר עמך חיבור תמידי לעולם. כש״א וארשתיך לי באמונה.