זהר

פב) אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והוה בכסופא. אמרה קמיה: מארי דעלמא, מיומא דעבדת לי, שבת אתקרינא, ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה: ברתי, שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר, מקדשי תיראו, ודא שבת דמעלי שבתא, דאיהי יראה, ושריא בה יראה. ומאן איהו. דקב"ה אכליל ואמר, אני ה'. ואנא שמענא מאבא דאמר הכי. ודייק, את לאסגאה תחום שבת. שבתותי, דא עגולא ורבוע דלגו, ואינון תרין. ולקביל אינון תרין, אית תרי קדושתי דאית לנו לאדכרא, חד ויכלו, וחד קדוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין,ובקדושא דאנן מקדשין,תלתין וחמש תיבין, וסליק כלא לשבעין שמהן דקב"ה וכנסת ישראל אתעטר בהו.

פירוש הסולם

פב) אשתאר שבת אחרא וכו': נשארה שבת אחרת שלא נזכרה, והיתה בושה. אמרה לפניו: רבון העולם, מיום שעשית אותי אני נקראת, שבת. ואין יום בלא לילה. אמר לה: בתי, שבת את ושבת קראתיך, אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר. העביר כרוז ואמר, ​מקדשי תיראו. וזו היא שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. ומי היא. ומשיב היינו שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. אשר אני, ה"ס המלכות, שה"ס ליל שבת. ה' ה"ס ז"א. ובמלות אני ה', נכללו יחד. ואני שמעתי מאבי שאמר כך, ודייק, שהמלה את הוא לרבות תחום שבת. שבתותי, שהוא לשון רבים, היינו העגול, והרבוע שבתוכו, שהם שנים, דהיינו ב' שבתות, וכנגד שנים אלו, יש שתי קדושות, שיש לנו להזכיר, אחת היא ויכולו, ואחת היא קידוש. ויכולו, יש בו שלשים וחמש מלים. ובקידוש שאנו מקדשים יש בו שלשים וחמש מלים, ועולים הכל ביחד לשבעים שמות, שהקב"ה וכנסת ישראל מתעטרים בהם.