זהר

פב) ת"ח אמר רבי אלעזר, בשעתא דיהא דינא על טורא, תתעטר מטרוניתא על טורא, והיא סברת דבניהון אבדין בדינא, ורזא רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי וגו', תנא, סגיין יהון בני כרסייא, מן דידה, הה"ד כי רבים בני שוממה מבני בעולה, תיתוב מטרוניתא לבעלה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

פירוש הסולם

פב) ת"ח אמר ר' אלעזר וכו': ומשיב, בוא וראה, אר"א, בשעה שיהיה הדין על ההר, והשכינה תתעטר על ההר, דהיינו שתקבל שם מוחין, המכונים עטרה, והיא חושבת אז שבניה יאבדו בדין, ואינו כן, והסוד הוא, ​רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי וגו' למדנו, רבים יהיו בני הכסא, מן בניה עצמה, וזהו שכתוב, כי רבים בני שוממה מבני בעולה, ואז תשוב השכינה לבעלה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
ביאור הדברים. כבר ידעת ששני מצבים יש להשכינה, א) בזמן שהיא רביעי לאבות, שקומתה שוה לז"א שה"ס חג"ת שנקראים אבות ונקראים הרים, כי שניהם הם כסא אל הבינה, ואז הוא שלשת רגלי הכסא שהם חג"ת, הנקראים הרים, והשכינה היא רגל רביעי אל הכסא. ונחשבת אז גם היא בסוד הר כמו החג"ת. ובמצב הזה היא בבחינת אחורים ודינים. מצב ב) הוא, שחוזרת ונבנית בבחינת פנים ורחמים, אבל אז מתמעטת קומתה ואינה ראויה עוד להיות כסא אל הבינה, אלא שנעשית מקבלת מז"א, דהיינו שיורדת לבחי' נה"י, אבל הם מזדווגים אז בבחי' פנים בפנים, ורחמים. וכל המוחין, ולידת נשמות ישראל, באים ממצב הב' הזה, כי במצב הא' היא מלאה דינים, וכל המקבלים ממנה אז, נאבדים. (וענין זה כבר נתבאר לעיל פרשת וירא דף ה' ד"ה ת"ח עש"ה).
וז"ש בשעתא דיהא דינא על טורא, דהיינו שהשכינה תהיה במצב הא' שעלתה לחג"ת שהם הרים, שאז שולטים הדינים על ההר כנ"ל, תתעטר מטרוניתא על טורא, היא מתעטרת אז על ההר, שמקבלת מוחין גדולים כמו ז"א, ונעשית בחינת כסא אל הבינה כמוהו, בסוד רגל רביעי, כנ"ל. והיא סברת דבניהון אבדין בדינא דהיינו שחושבת את כל המקבלים ממנה במצב ההוא, לנאבדים, מרוב הדינים המושפעים ממנה במצב הא' הזה, כנ"ל, וע"כ השכינה מכונה במצב הזה, בשם עקרה, כי אין לה בנים, דהיינו מקבלים, כי כל המקבל ממנה נאבד. ורזא רני עקרה לא ילדה וגו', דהיינו בגמר התקון שתתוקן עצם המלכות לגמרי, ולא תצרך עוד לקבל מתוקים מן הבינה, אז נאמר רני עקרה וגו' ולמדנו שהוא מטעם, כי סגיין יהון בני כרסיא מן דידה, כי כל אלו שקבלו ממנו במצב הא' בהיותה במדרגת כסא אל הבינה, שנאבדו מן העולם מרוב הדינים שבה כנ"ל, הנה עתה חזרו כולם לתחיה, ומה שחשבה השכינה שהיא עקרה בלי בנים במצב הא' תראה עתה שהבנים ממצב הכסא הם מרובים מבנים שלה עצמה, דהיינו מבנים ממצב הב', שמטרם התקון רק היא היתה בעלת בנים כנ"ל. הה"ד כי רבים הם בני שוממה דהיינו בני הכסא הם רבים, מבני בעולה, דהיינו מבני מצב הב', שרק היא היתה בעולה ובת בנים. וזה שמסיים תיתוב מטרוניתא לבעלה בסו"ה ​ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי מטרם גמר התקון נאמר רק הויה אחד, כי השכינה נכללת בז"א שנק' הויה, אבל בגמר התקון נאמר גם ושמו אחד כי תהיה מתוקנת בפני עצמה. כמ"ש זה לעיל (בראשית א' דף קי"ח ד"ה וביאור הדברים, ע"ש).