זהר

פב) א"ל, והא כתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו. א"ל, סטרא תתאה דאתיא מרוח מסאבא דלעילא, הוא רוח מסאבא, דשליט במדברא, כד עבדו בני ישראל ית עגלא, בגין לאסתאבא בהדיה, דאיהו תתאה, ובכלא עבד חרשוי בגין דיכול לאעקרא לון לישראל, ולא יכיל.

פירוש הסולם

פב) א"ר והא כתיב וכו': אמר לו, והרי כתוב, ​ולא הלך וגו' וישת אל המדבר פניו, הרי שלא תמיד הלך לקראת נחשים. א"ל, הצד התחתון הבא מרוח הטומאה שלמעלה, הוא רוח הטומאה ששלט במדבר, בעת שעשו בני ישראל את העגל, כדי להטמא ממנו, שהוא תחתון. וע"כ וישת אל המדבר פניו. ומכל הצדדים עשה כשפיו, כדי שיוכל לעקור את ישראל, ולא יכול לעקרם.