זהר

פב) כללא דכלא, שמא קדישא. עד השתא רמיזנא, ולא אמינא כל אלין יומין. והאידנא מתגלפין סטרין, י', כליל בהאי חכמה. ה' דא אימא, וקרינן בינה. ו"ה, אלין תרין בנין, דמתעטרן מאימא. והא תנינן, דבינה אתכליל מכלא. יו"ד דמתחברא באימא, ומפקין ב"ן. והיינו בינה, א"ב וא"ם דאינון י"ה, בן בגווייהו.

פירוש הסולם

פב) כללא דכלא שמא וכו': כלל הכל הוא, השם הקדוש. עד עתה רמזתי, ולא אמרתי זה בפירוש כל אלו הימים. ועתה נחקקים הבחינות, י' דהויה, כוללת חכמה הזו, דהיינו חכמה דל"ב שבילים שהיא אבא. ה', זו אמא וקוראים אותה. בינה. ו"ה אלו הם ב' בנים, ז"א ומלכות, המתעטרים מן אמא. והנה למדנו שהבינה כוללת כולם, כי הי' שהיא חכמה מתחברת בה' שהיא אמא, ומולידים בן, שהוא ז"א, והיינו אותיות בינה, אב ואם שהם י"ה, ובן ביניהם. כי בינה אותיות בן י"ה.