זהר

פב) א״ר יוסי, עיטא נסיבו על כלא, לאפקא שום ביש. מאי על כלא. על ארעא, ועל קב״ה. א״ר יצחק, על ארעא תינח. על קב״ה מנין. א"ל משמע דכתיב, אפס כי עז העם. מאן יכיל בהו. כי עז העם דייקא. וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב, כדין גרמו כל האי, כמה דאתמר. ובעא קב״ה לשיצאה לון מן עלמא, הה״ד ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'.

פירוש הסולם

פב) א״ר יוסי עיטא וכו׳: אר״י, עצה לקחו לעצמם, להוציא שם רע על הכל. מהו על הכל. היינו על הארץ ועל הקב״ה. א״ר יצחק, על הארץ, נכון הוא, על הקב״ה, מאין לנו. אמר לו, זה משמע משכתוב, אפס כי עז העם. שפירושו מי יכול להם. כי עז העם, הוא בדיוק, כלומר, שאפילו הקב״ה לא יוכל להם. והוציאו שם רע על הקב״ה. וכתוב עמלק יושב בארץ הנגב. אז גרמו כל זה כמו שלמדנו, ורצה הקב״ה לכלותם מן העולם. ז״ש, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'.