זהר

פב) רפדוני בתפוחים, כלא חד כמה דאמרן, אבל רזא דא, אשישא: עייל חמרא. תפוח: אפיק חמרא, ומכוון רעותא. ועל דא אשישות ותפוחים. אשישות, לרוואה מחמרא. תפוחים, לכוונא רעותא דלא יזיק חמרא. וכל דא למה. כי חולת אהבה אני, בגלותא. ומאן דמייחד שמא קדישא, בעי ליחדא דינא ברחמי, ולאכללא לון כדקא חזי, לאתבסמא ולאתתקנא כלא כדקא יאות, ודא סמיך לה לכ״י בגלותא.

פירוש הסולם

פב) רפדוני בתפוחים: הכל אחד, שתפוחים ואשישות שניהם הם בחינת האבות, כמו שאמרנו, שהם משפיעים ליסוד, והיסוד למלכות. אבל, ההפרש ביניהם הוא סוד זה, אשישה, מכניסה היין. תפוח, מוציא היין ומכוון הרצון. ועל כן נאמר, אשישות, ותפוחים, אשישות לרוות מיין. תפוחים, לכוון הרצון, שלא יזיק היין. וכל זה למה, כי חולת אהבה אני, בגלות. ומי שמיחד השם הקדוש, צריך ליחד דין ברחמים, לכלול אותם כראוי, להתבשם ולתקן הכל, כראוי, וזה סומך את כנסת ישראל בגלות.
פירוש. האבות, שהם חג״ת דז״א, נקראים תפוחים, כי ז״א נקרא תפוח, כמ״ש כתפוח בעצי היער וגו'. אמנם תפוחים נקראים מצד החסדים שהם בשליטת הימין של החג״ת, שזסו״ה, בצלו חמדתי וישבתי וגו'. ואשישות נקראים מצד שליטת השמאל של החג״ת, המקבל יין המשומר שה״ס הארת החכמה, מצד שמאל של הבינה. וז"ש, אשישות, לרוואה מחמרא, דהיינו בעת שחג״ת דז״א הם בשליטת השמאל, שאז מקבלים יין, והם כלים לקבלת היין, הנקראים אשישות. תפוחים, לכוונא רעותא דלא יזיק חמרא, כי כשנמשך הארת השמאל בלי התכללות בימין. נמשכים דינים מן השמאל, והם מזיקים (כנ״ל ב״א דף מ״ז אות ל"ד נפק) וע״כ לתפוחים צריכים, שהם הארת החסדים, ואז אין האשישות מזיקים. וז״ש ומאן דמיחד שמא קדישא בעי ליחדא דינא ברחמי דהיינו האשישות שהם דינים, עם התפוחים שהם רחמים.