זהר

פב) ובשעתא דמטי אשא דיצחק על גבי מדבחא, כמה זיקין סלקין ונחתין לכל עיבר, ומתלהטין מנייהו, כמה תקיפין מארי דחילא, גיברין דעלמא. ואלמלא דכהנא קאים על מדבחא, ומסדר אעין, לא יכיל עלמא למיקם קמייהו. מאלין גומרין וזיקין דנפקין, מתלהטן גביהון דאינון חיוון, כד״א ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים.

פירוש הסולם

פב) ובשעתא דמטי אשא וכו׳: ובשעה שמגיע אש של יצחק, שהיא הדינים של קו שמאל, על המזבח, כמה שביבים עולים ויורדים לכל צד, ומתלהטים מהם כמה תקיפים בעלי כח גבורי העולם. ואם לא היה הכהן עומד על המזבח ומסדר העצים (כנ״ל אות ע״ה) לא היה יכול העולם לעמוד מפניהם. מאלו הגחלים והשביבים היוצאים מהם, מתלהטים גביהם של החיות. כש״א, ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים.