זהר

פב) ועל האי שד״י אתמר, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד״י. בהאי שד״י דאיהו מלבר במזוזה. אבל ושמי יהו״ה דאיהו מלגאו במזוזה, דאיהי תרעא דקודשא בריך הוא, דאתמר בה זה השער לי״י. לא נודעתי להם.

פירוש מעלות הסולם

פב) ועל האי שד״י וכו': ועל שם שד״י זה נאמר, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י. באותו שם שדי שהוא מבחוץ במזוזה, שהוא השער של הקב״ה שהוא שם הוי״ה. שנאמר בו זה השער להוי״ה. אבל ושמי הוי״ה שהוא מבפנים במזוזה לא נודעתי להם.
פירוש: ג׳ קוים דז״א שהם חג״ת במקומם עצמם הם מכוסים ונעלמים מחכמה, ואינם מאירים אלא באור החסדים, מטעם כי חפץ חסד הוא, כי להיותו נמשך מבינה, הוא אוהב החסדים יותר מחכמה, וה״ס הפרשיות שבמזוזה שמבפנים שאינן מגולות, ומהם נמשכים ג׳ קוים למלכות בהארת חכמה הנקראת ראיה, והם סוד השם שדי שמבחוץ למזוזה, וזה אמרו (באות פ׳) אבל ציורין דחיוון, הנמשכים מחג״ת דז״א הנעלמים, רשימין בשמא דקב״ה דהיינו במלכות דז״א הנקראת שם. בהאי רשימו דמזוזה דאיהי שדי מלבד, המגולה ונראה לעין בסוד ראית עינים שהיא חכמה. הוי״ה מלגאו, היינו הפרשיות הסתומות מבפנים להיותם מכוסים ונעלמים מחכמה ואינם מאירים אלא באור החסדים, וזה אמרו (באות פ״ב) ועל האי שד״י אתמר וארא אל אברהם וגו' בהאי שד״י דאיהו מלבר במזוזה, הפירוש הוא שבחינת השגה וידיעה של האבות לא היתה מחג״ת הסתומים שבז״א, אלא רק אחר שנמשכו המראות של החג״ת אל המלכות, ושם במלכות היתה ידיעתם, כי שם הם מתגלים בהארת חכמה, ולא שייך לשון ראיה אלא במלכות, אבל ושמי הוי״ה דאיהו מלגאו במזוזה וכו', דהיינו חג״ת דז״א במקומה עצמם, לא נודעתי להם, כי האבות השיגו חג״ת דז״א המקובלים אל המלכות ונראים שם, אבל לא במקומם עצמם שאינם מתגלים, ולא כתוב לא נראתי להם מחמת שאין שייך בחינת ראיה אלא במלכות. (זהר פרשת וארא אות כ״א בסולם מאמר גוונין דמתחזיין ולא מתהדיו).