זהר

פב) ואני בתוך הגולה, דא שכינתא. נפתחו השמים, ה׳ רקיעי דיומא קדמאה, ה׳ דהשמים, דבה רשימין חיזו דמקוריהון יוד הי ואו הי. הוי״ה.

פירוש מעלות הסולם

פב) ואני בתוך הגולה דא וגו': ואני בתוך הגולה, היינו השכינה. הנקראת אני בסוד ואני תפילה. נפתחו השמים, ה׳ רקיעים של יום הראשון. ה׳ של השמים היינו בינה, אשר בה רשומות מראה מקורם של הרקיעים והיינו יוד הי ואו הי הויה.
פירוש. סוד רקיע ה״ס שיתוף מדת הרחמים במדת הדין, מטעם שכל מדה בפני עצמה נקראת נקודה אחת, וע״י חבור ב׳ הנקודות יחד נעשה קו בסוד פתח ובסוד פרסה ורקיע, וה׳ הרקיעים הם היות שכל מדרגה שלימה כלולה מד׳ בחינות ושורש, לכן יש בכל מדרגה ה׳ רקיעים כי ע"י השיתוף הנקרא רקיע שהוא קטנות המדרגה מתקיימת המדרגה ומשיגה אחר כך את אור הגדלות שלה. ושורש השתוף התחיל בקו שבתוך הא׳ אשר בהוי״ה דמילוי שם ס״ג. כי משם ההוי״ה הפשוטה יוצא ד׳ מלויים ע״ב ס"ג מ"ה ב"ן. ומילוי שם ע״ב הוא עוד מלפני השתוף, ותחילת השתוף מתחיל בהוי״ה דס״ג ורק בקו האלכסון שבתוך הא' אשר במילוי ואו של שם ס"ג. וזה אמרו ה׳ דהשמים שהיא ה׳ ראשונה של שם הוי״ה, כי הוי״ה דע״ב יוצא מן הי׳ דהוי״ה הפשוטה, והוי״ה דס״ג מן ה׳ הראשונה, והוי״ה דמילוי מ״ה מן ו׳ דהוי״ה הפשוטה, והוי״ה דמילוי ב״ן מן ה׳ תתאה. ובה׳ ראשונה שממנה יוצא השם ס״ג שם המקור של תקון הרקיעים. וזה אמרו דבה אשר בה׳ הפשוטה של ה׳ שמים חיזו דמקוריהון היינו מראה מקורית של שתוף אש ומים שהם שמים, בסוד יו״ד ה״י וא״ו ה״י שהוא הוי״ה דס״ג וראש הס״ג הוא הוי״ה פשוטה כי כל מילוי מתגלה רק בגוף של המדרגה ולא בראשה, ולכן כל ראש הוא הוי״ה פשוטה.
ומ״ש ה׳ רקיעי של יומא קדמאה יתבאר עפ״י מאמר בזהר חדש בתחלת הזהר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור אמר ר׳ יצחק וכו', ר׳ יהודה אומר אור שכבר היה תנן משמע דכתיב ויהי אור והיה לא כתיב אלא ויהי. פירוש ה׳ פעמים אור כתוב ביום א׳ דמעשה בראשית שהם: יהי אור. ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב. ויבדל אלקים בין האור ויקרא אלקים לאור יום. שהם כנגד ה׳ ספירות חג"ת נצח הוד. באופן אשר המאמר יהי אור מורה שהי' שהיא מלכות עלתה בתוך אור י״ה שרומזים לאבא ואימא ונתמעט האור דאו״א מכח חיבורה של היוד ונעשה אויר שמורה על קומת רוח החסרה מג"ר. ועל תקון הזה דעליית המלכות לי״ה רומזות ג׳ אותיות יהי שה״ס חבור הי' עם י״ה וזה נקרא תקון הרקיע ותקון הימין. ואח״כ בתקון קו שמאל נאמר ויהי אור שפירושו שאותה הי' שנתחברה עם אויר או״א חזרה ויצאה משם וחזרו הג"ר לאו״א והאויר חזר להיות אור כמו שהיה טרם שנתמעט. ותקון הרקיע נשאר קבוע אפילו בעת יציאת הי׳ מן האויר כי כשבינה ותו״מ עולים ונעשים לאחד עם כתר וחכמה אינם נעשים מדרגה אחת ממש כי נשאר הפרש בין ב׳ הכלים כתר חכמה שלא נפגמו לעולם לבין בינה תו״מ שירדו ועלו. ותקון זה נעשה עוד ביום ראשון בכל חמש הספירות הנרמזות בחמש פעמים אור הנאמר ביום ראשון ועל זה אומר ה׳ רקיעי של יומא קדמאה. ותקון הרקיעים נכלל בהויות האור. ויום שני מתייחס במיוחד לתקון הרקיעים.