זהר

פא) פתח ואמר, את שבתותי. את, לאסגאה תחום שבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי את שבתותי, דא שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא, וסתימין כחדא.

פירוש הסולם

פא) פתח ואמר את וכו': פו"א, ​את שבתותי. את בא לרבות תחום שבת, שהוא שני אלפים אמה לכל צד, ומשום זה הוסיף הכתוב, את המלה, א"ת. שבתותי, שהוא לשון רבים, זו היא שבת עליונה ושבת תחתונה, שהן שתים כלולות ביחד וסתומים ביחד.
פירוש. את לאסגאה וכו'. כי אעפ"י דכתיב, ​אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות ט"ז), הרבה הכתוב במלת את ב' אלפים לכל רוח מחוץ למקומו. ואת ה"ס המלכות שמזווגה יוצאים המוחין של או"א המאירים בשבת בתוספת על הארת הזו"ן. כי או"א ה"ס ב' אלפים. וז"ש בגין כך אסגי את שע"ז בא את לרבות.
וז"ש, שבתותי, דא שבת עלאה ושבת תתאה, שבת עלאה הוא תבונה ושבת תתאה הוא מלכות, נוקבא דז"א, שהם נק' (לעיל אות ח'). מ"י ומ"ה, או, עלמא עלאה ועלמא תתאה, ע"ש. כלילן כחדא כי בשבת עולים זו"ן ומלבישים לאו"א, נמצאות תבונה ומלכות כלילן זו בזו כחדא, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. סתימין כחדא כי עכ"ז אין המלכות נעשית תבונה ממש בלי הכר ביניהן, משום שאלו המוחין דתבונה אינם מקובלים למלכות רק למעלה במקום התבונה, אבל במקומה עצמה של המלכות למטה אין לה מוחין אלו, ובשיעור הזה נחשבת עוד המלכות לסתימא. ואומר שגם התבונה סובלת מהסתימא של המלכות, כי משום שמוחותיהן כלילן כחדא הן ג"כ סתימין כחדא, ונמצא שאף על פי שהתבונה לפי עצמה בהיותה עתה בשבת פרצוף אחד עם אמא עלאה, אין לה שום סתימא, מ"מ כיון שמוחותיה מאירים בכללות אחת עם המוחין של המלכות, ע"כ מורגשת הסתימא של המלכות גם במוחין דתבונה.