זהר

ע) ועל דא כתיב, הוי מושכי העון בחבלי השוא. העון, דא דכורא. וכעבות העגלה חטאה. מאן חטאה, דא נוקבא דאקרי חטאה. איהו משיך, ההוא דאקרי עון, באינון חבלי השוא, ולבתר, כעבות העגלה חטאה, לההיא נוקבא דאקרי חטאה, דתמן אתתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא, ועל דא כי רבים חללים הפילה, מאן הפילה, דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא. מאן גרים דא, תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לשזבן.

פירוש הסולם

ע) ועל דא כתיב וכו' : ועל זה כתוב,​הוי מושכי העון בחבלי השוא. העון, זהו זכר. וכעבות העגלה חטאה. מהו חטאה. היא הנקבה, דהיינו אשת זנונים הנ"ל, הנקראת חטאה. הוא, החוטא, מושך, אותו הנקרא עון, דהיינו את הזכר, בחבלי שוא האלו. ולאחר זה, כעבות העגלה חטאה. שהוא מושך, לאותה הנקבה הנקראת חטאה, שהיא מתגברת שם לעוף ולהרוג בני אדם. ועל כן, כי רבים חללים הפילה. מי הפילה. היא אותה החטאה ההורגת בני אדם. ומי גרם לזה. היינו תלמיד חכם שלא הגיע להוראה, ומורה. הרחמן יצילנו.
פירוש. כמ"ש לעיל, שהזכר אינו כל כך רע כמו הנוקבא, כי הוא מדמה עצמו לקדושה, בסו"ה ​אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך (משלי כ"ג), וע"כ הוא נקרא שוא. אמנם משום זה, כחו גדול ביותר ללכוד בני אדם לרשתו, ואחר שנפל לרשתו בא ומזדווג בנוקביה, ואז כעבות העגלה חטאה שמשכתו לתהומא רבא. וזה שיעור הכתוב הוי מושכי עון בחבלי השוא. כי השוא, רק קושר אותו בחבלים ולוכד אותו, ואח"כ הוא מפילו לפני הנוקבא שלו, ואז כעבות העגלה חטאה אשר החטאה מפילתו לתהומא רבא והורגתו. וז"ש, דא ההיא חטאה דקטלית ב"נ.