תוכן

ע) לכן לא היתה עקידת יצחק עד ל"ז שנים, אע"פ שבחסדים אנו מונים שמתפשטים בי' שלו, מאה שנה של אברהם. הגבורות אין אנו מונין להם מרישא דז"א, אלא משליש הת"ת, שהוא מקום יסוד דאמא, ושם מתגלים הגבורות. והטעם, משום שהחסדים שהם לצורך עצמן, והם מגדילים כל שיעור קומתו כנודע, ולכן אנו מונים כל הי'. אבל הגבורות שהם לצורך הנוקבא, ונוקבא אינה יוצאת כ"א משליש ת"ת דז"א, לכן אין אנו מונין להם אלא משם, ומשם אל היסוד הנ"ל ל"ז, כי נה"י כ"א כלול מי' הרי למ"ד, וב"ש ת"ת הרי ל"ז. עוד, אמא ס"ג, והמילוי שלה הוא אור המתגלה מן יסודה, שהוא ל"ז מילוי דס"ג. ועוד, מה שגרם ליצחק העקידה, הוא להיותו בחי' נוקבא שהוא מהגבורה, וכל מי שהוא מסטרא דנוקבא, מותא אתקשרית ביה, ע"כ גם בנה של שונמית מת, להיותו מסטרא דנוקבא. ע"כ אמר לה שאי בנך, וכן יצחק. אלא שחבקוק שהיו כבר הגבורות מונחות ביסוד מת מיד, אבל עתה כשנולד יצחק, התחילו לצאת ולירד למטה בעת שהם יורדות בז"א, אף שהם הגבורות יש להם בחינת דכורא, ואין שם מיתה. וכשהגיע לפי היסוד שהוא יוצא לנוקבא, אז באה מיתה להדבק בו. ועוד, שבמקום הזה שהם יורדות בתוכו, היא בחי' הבל שמחיה את האדם ההבל שבתוכו, וע"כ אין שם מיתה.