זהר

ע) לבתר דנפקו ואזלו באורחא, א"ר יוסי, אימא לך מילתא, והיא טמירתא ביני מטמונייא דאבא, בבי גנזוהי. ודא היא, דכתיב, כרם היה לשלמה וכו', האי כרם, דא היא נשמתא קדישא, דאתנטעת לעילא, תחות כורסי יקריה. לשלמה, מלכא דשלמא כולא דיליה. בבעל המון, הוא כורסי יקריה דשליטא על כל חילי שמיא וארעא, והוא מאריה דכל חילא. יהב נשמתא דא, למי, לנוטרים, אלין נטרי פקודוי.

פירוש הסולם

ע) לבתר דנפקו וכו': לאחר שיצאו והלכו בדרך, אמר ר' יוסי, אומר לך דבר, שהוא צפון בין המטמונים של אבי באוצרותיו, וזה הוא. כי כתוב, כרם היה לשלמה וגו'. כרם זה, הוא הנשמה הקדושה, שנטעה למעלה תחת כסא כבודו. לשלמה, היינו המלך שהשלום כולו שלו. בבעל המון היינו כסא הכבוד, שהוא השכינה, השולט על כל צבאות השמים והארץ, והוא בעל של כל ההמון והחיל. והוא נתן נשמה זו, למי. לנוטרים. אלו הם השומרים מצותיו.