זהר

ע) אמר ההוא ינוקא, מאן דבעי לנהמא, על פום חרבא ייכול. חדי ר' אלעזר, אהדר וקריב ינוקא לגביה, א"ל, בגין דשבחת גרמך, אית לך למיגח קרבא בקדמיתא, ואנא אמרית בקדמיתא, דקרבא ליהוי בתר אכילה. אבל השתא, מאן דבעי סולתא, ייתי מאני קרבא בידוי. אמר ר' אלעזר, לך יאות לאחזאה מאינון מאני קרבא דילך.

פירוש הסולם

ע) אמר ההוא ינוקא וכו': אמר אותו הילד, מי שרוצה לחם, יאכלו על פי החרב. שמח ר' אלעזר, חזר וקירב הילד אליו. אמר לו משום ששבחת את עצמך, יש לך לערוך מלחמה בתחילה. ומתחילה אמרתי שהמלחמה תהיה אחר האכילה, אבל עתה, מי שרוצה סולת, נקיה מסובין, שהם הקליפות, יביא כלי מלחמה בידיו. אמר ר' אלעזר, לך נאה להראות מאלו כלי מלחמה שבידך.