זהר

ע) א״ר יוסי, אלו כתיב ומן העפר ולא יתיר, הוינא אמר הכי. אבל כיון דכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, משמע דאחרא הוא. אלא כתיב יתן כעפר חרבו, אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב בקרקע המשכן, דאחידן לתתא. ועל דא יקח הכהן ונתן אל המים.

פירוש הסולם

ע) א״ר יוסי וכו׳: אר״י, אלו היה כתוב ומן העפר, ולא יותר, הייתי אומר כך, שהפירוש והוא מן העפר, שהוא מלכות. אבל כיון שכתוב, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, משמע שהוא עפר אחר. אלא כתוב, יתן כעפר חרבו, אלו בעלי כלי זיין, ובעלי אבני הקלע, בעלי דין הקשה. זה משמע משכתוב בקרקע המשכן, שפירושו סיום המלכות הנקראת משכן, והיינו בעלי הדין הנאחזים למטה בסופה, במלכות דמלכות, בסו״ה לפתח חטאת רובץ, וע״כ, יקח הכהן ונתן אל המים. כי מבחינת עפר הזה יטיל לתוך המים. קיסטין הוא כלי זיין, מלשון לבוש בכלי זיין קסטיא (ילמדנו שופטים) ובליסטראין, הוא כמ״ש, וכי משה רבינו ע״ה קניגי ובליסטרי היה (חולין ס:).