זהר

ע) ותאנא, משה הוה מהרהר, מאן גרם לון טעותא דא. והוה עציב. מה כתיב, וידבר יי׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן. ומה אמר ליה, בקרבתם לפני יי׳ וימותו. בהקריבם לא כתיב, אלא בקרבתם. א״ל קב״ה למשה, דא גרמא להו, דדחקו שעתא בחיי אבוהון, וטעו בה, והיינו דכתיב, אשר לא צוה אותם, אותם לא צוה, אבל לאהרן צוה. ומה תרין בני אהרן, על דדחיקו שעתא בחיי אבוהון גרמו לגרמייהו כל כך, אנא לגבי אבא ורבי פנחס ושאר חברייא, על אחת כמה וכמה. אתא רבי פנחס נשקיה וברכיה.

פירוש הסולם

ע) ותאנא משה הוה וכו׳: ולמדנו, משה היה מהרהר, מי גרם להם טעות זו להקריב אש זרה, והיה עצב. מה כתוב, וידבר ה׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן. ומה אמר לו, בקרבתם לפני ה׳ וימותו. בהקריבם לא כתוב, אלא בקרבתם. אמר לו הקב״ה למשה, זה גרם להם, שדחקו את השעה להקריב קטרת בחיי אביהם, וטעו בה, שהקריבו אש זרה. והיינו שכתוב, אשר לא צוה אותם, אותם לא צוה להקריב, אבל לאהרן צוה. ויהיה טעם הכתוב, ויקריבו לפני ה׳ אש זרה, שטעו בזה, משום אשר לא צוה אותם. להקריב קטורת רק לאהרן לבדו צוה. ומה שני בני אהרן על שדחקו השעה בחיי אביהם גרמו לעצמם כל כך, אני כלפי אבי ור׳ פנחס ושאר החברים, על אחת כמה וכמה שאיני רשאי לדחוק השעה לומר חידושי תורה במקומם. בא ר׳ פנחס נשקו וברכו.