https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / תיקוני זהר עם פירוש מעלות הסולם עד תיקון כב / תקונא תליסר ליום ח׳ / מאמר מאן דקטיל ההוא חויא — יהבין ליה ברתא דמלכא סה-עו
- כתבי תלמידי בעל הסולם / הרב יהודה צבי ברנדוויין / תיקוני זהר עם פירוש מעלות הסולם עד תיקון כב / תקונא תליסר ליום ח׳ / מאמר מאן דקטיל ההוא חויא — יהבין ליה ברתא דמלכא סה-עו
אות ע
זהר
ע) ובגין דא, הכבד כועס. במאי כועס במרה, דאיהי דבוקה ביה, ודא סם המות. נוקבא דיליה. זנבא דיליה, יותרת הכבד, יותרת אתקריאת, דבתר דעבידת נאופין, יהיבת שיורין לבעלה. וזנבא איהי שפחה דיליה, במרה כעיס, ובזנבא קטיל.
פירוש מעלות הסולם
ע) ובגין דא הכבד וכו': ומשום זה, הכבד כועס, וכל הכועס כאלו עובד ע״ז (שבת קה:) ובמה כועס, במרה, שהיא דבוקה בו, וזה סם המות, שז״ס שאמרו חז״ל (ע״ז כ.) שטפה של מרה תלויה בחרבו של מלאך המות וכו'. הנקבה שלו היא הזנב שלו, יותרת הכבד. ונקראת יותרת, שאחר שעושה ניאופים, נותנת שירים לבעלה, כי יותרת היא מלשון שירים. והזנב הוא שפחה שלו, שעושה את שליחותו. כועס במרה, והורג ביותרת, זנב שלו, שהוא לשון יותרת.
פירוש. גוף האדם הוא, כנגד הוי״ה הכוללת כל ד׳ העולמות אבי״ע, הראש עד החזה הוא כנגד אצילות ובריאה, הראש נגד ז״א, ומפה עד החזה הוא נגד הנוקבא מלכות כי בריאה אשת אצילות היא. ומחזה ולמטה הוא יצירה ועשיה, וכמו שב׳ העולמות יצירה ועשיה הם מעורבים בקליפות הטמאות, כן יש בגוף האדם מחזה ולמטה, אברים כנגד הקליפות הטמאות, והם: הכבד, ויותרת הכבד, ומרה, וטחול.
הכבד, הוא דינים דדכורא, שהם דינים של קו השמאל, דאיהו סמא״ל אל אחר וכו' (כנ״ל אות ס״ט) ובאחריתו מתגלה המרה הנתלית בכבד, בסו״ה ואחריתו מרה כלענה, כי היא בסופו של קו השמאל, בסוד דינים דנקודת מנעולא שבכל מקום שהיא מתעוררת מסתלקים האורות, וזה אמרו במאי כועס במרה, כי המרה מביאה כעס בכבד, והכבד מעניש את אלה המתדבקים לינק מג״ר דשמאל. ע״י הטפה שהמרה מטילה בכבד ודא סם המות.
יותרת הכבד, היא מדינים דנוקבא, שכל העונשים הבאים על החטאים הנמשכים מדינים דנוקבא נמסרו על ידיה, והיא נוקבא דיליה וכו', כי הזכר שהוא סמא״ל נמשך מדינים דדכורא וכל העונשים הבאים על החטאים הנמשכים מדינים דדכורא נמסרו בידו, יותרת אתקריאת דבתר וכו' כי היא מבחינת סמא״ל שהוא דינים דדכורא, כי זכר ונקבה צריכים להיות מין במינו, אלא מתוך שהיא מזנה עם אחרים, מעורבים בה גם דינים דנוקבא. ואחר שיוצאת לזנות עם הכל נותנת שירים לבעלה, וזנבא שהוא הסוף דהיינו מדת הדין בלי שום מיתוק ממדת הרחמים איהי שפחה דיליה, ההולכת בשליחותו אשר במרה כעיס, כי המלכות דמדת הדין אין בה עוד השיעור להמית את האדם בתחלת גילויה, אלא שצריכה להתגלות על האדם הרבה פעמים, עד שקבוצם יחד מצטרף לשיעור הממית את האדם, ובזנבא קטיל, היינו בקבוץ כל הגורמים שמביאים את המלכות דמדת הדין על שיעורה עד הסוף שיש בה כדי להמית.