זהר

עט) ואי תימא אי הכי, מהו את שבתותי תשמורו, תרין. אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית לון פרודא.

פירוש הסולם

עט) ואי תימא אי וכו': ואם תאמר, אם כן, ששבת היא מלכות, מהו שכתוב, ​את שבתותי תשמורו, שהן שתים. ומשיב, אלא שבת של ליל שבת שהיא מלכות, ושבת של יום ממש, שהוא ז"א, המאיר בשבת שהיא מלכות. אין להם פרוד, כי מיוחדים פב"פ, והם נקראים שתי שבתות.
פירוש, שאל כי לפי ההוה אמינא, שב' המלכיות, רביעי ושביעי, שלמות כל אחת בפני עצמה, מובן היטב הכתוב את שבתותי שהם תרין, רביעי ושביעי. אבל אחר שתאמר שברביעי לא נשלם אלא רק אחר שנכלל בשביעי, א"כ הם רק שבת אחת. ולמה אומר הכתוב את שבתותי, תרין. ומשיב, שהכוונה היא על בחינת ז"א ונוקבא המאירים בקדושת השבת, כי יום השבת הוא הזכר ומעלי שבתא היא הנוקבא. והם ב' שבתות הנכללים בשבתותי, להיותם ממש חד בלא פרודא, וע"כ נק' גם הז"א בשם שבת. והבן.