זהר

עט) תו יש צדיק אובד בצדקו, דכד חייבין סגיאו בעלמא, ודינא תליא צדיק אובד בצדקו, איהו אתפס בחובייהו, כגון אבא דאתפס בחובייהו דבני מאתיה, דהוו כלהו חציפין, והוא לא אסהיד בהו ולא אכסיף להו לעלמין, ומחי בידן, דלא נתגרי בהו ברשיעיא. והוה אמר לן, לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. אמר אבוי, ודאי קב״ה אעניש לי בדא, דהא הוה רשו בידי למחאה בידייהו, ולא עבדית, ולא אכסיפנא להו, לא בטמירו, ולא באתגליא.

פירוש הסולם

עט) תו יש צדיק וגו׳: עוד, יש צדיק אובד בצדקו. כי כשהרשעים מרובים בעולם, והדין תלוי, צדיק אובד בצדקו, שהוא נתפס בעונותיהם, כמו אבי, שנתפס בעונותיהם של בני עירו, שהיו כולם עזי פנים, והוא לא הזהיר אותם ולא היה מביישם לעולם, והיה מעכב בידינו, שלא נתגרה ברשעים. והיה אומר לנו, לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. אמר אביו, ודאי הקב״ה. העניש אותי בזה, כי היה רשות בידי למחות בידם ולא עשיתי, ולא בזיתי אותם, לא בסתר ולא בגלוי.