זהר

עט) ש׳ שבת הגדול בינה, שבת הקטן מלכות, ב׳ תרין דרועין: גדולה וגבורה, ת׳, תפארת. ביה שקיל שבת לכל אורייתא. תלת כתרין דש' ג' ספירן עלאין, וכלהו כלילן בתיובתא דאיהי שכינתא עלאה.

פירוש מעלות הסולם

עט) ש׳ שבת הגדול וכו׳: ש׳ רומזת לשבת הגדול היינו בינה. ולשבת הקטן היינו מלכות. ב׳ של שבת רומזת לשתי הזרועות שהן גדולה היינו חסד, וגבורה. ת׳ של שבת רומזת לתפארת. ובו היינו בז״א שנקרא תפארת ונקרא תורה, שקולה שבת נגד כל התורה, (עי זהר יתרו אות תס״ט) שלשה תגין של ש' רומזים לג' ספירות עליונות כח״ב, (עי׳ רע״מ פנחס אות תתנ״ד) וכלם כלולים בתשובה שהיא השכינה העליונה היינו בינה.
פירוש. שבת היא אותיות ש׳ בת, כי אין מלכות מקבלת חכמה, אלא בעלותה מחזה ולמעלה דז״א, ששם חג״ת שלו, ויש בזה ב' מצבים: מצב א', כשזו"ן הם בסוד שני המאורות הגדולים, שאז קומתם שוה, באופן שאין זה צריך לזה, ואין מקבלים זה מזה, חג"ת דז״א מקבלים מקו ימין דבינה, אור של חסדים, ומלכות מקבלת מקו שמאל דבינה אורות החכמה, ומצב זה נבחן לבחינת אחורים כי חכמה לבדה בלי חסדים אינה מאירה. ומצב ב׳ הוא, אחר שכבר ירדה המלכות לבחינת מחזה ולמטה דז״א שאז מקבלת חסדים מז״א, ואחר שיש לה חסדים, ז״א מעלה אותה לחג״ת שלו ששם מאיר שם ע״ב, שה״ס ג' הפסוקים ויסע ויבא ויט, ומקבלת מהם חכמה, ומצב זה נבחן למוחין דפנים בפנים.
ש׳ ה״ס ג׳ ווי״ן הנ״ל שהם חג״ת, וכשמלכות עולה ומקבלת מהם אור החכמה נקראת בת, בסוד בת עין שהיא נקודת החכמה, בסוד עיני העדה שהם חכמי העדה, והארת ב׳ הקוים ימין ושמאל שהם חסד וגבורה המאירים במלכות, היא נרמזת בב' של בת, והארת תפארת שמלכות מקבלת, נרמזת בת׳ של בת, וביחד עם ש׳ של חג"ת דז״א עצמו, נעשה צירוף שבת, וזה אמרו שבת הקטן מלכות, ב׳ תרין דרועין גדולה וגבורה ת׳ תפארת, שהם חג״ת דז״א המאירים במלכות, וביה, היינו בהארת חג״ת דז״א, שקיל שבת לכל אורייתא כנודע שז״א נקרא תורה ומלכות במצב ב׳ הנ״ל של פנים בפנים נעשתה לאחד עם ז״א בסוד שבת כנ״ל, ושקולה כמו ז״א, שנקרא תורה.
ושבת הגדול, ה״ס בינה דהיינו ישסו״ת, שהיא היכל לאו"א עלאין שהם נקראים חכמה עליונה, מטעם שאין או"א עלאין מגלים החכמה בפרצופם עצמם אלא בבינה שהיא היכלם, וגם בבינה אין החכמה מתגלה, אלא על ג' קוים שהם חג״ת דז"א העולים אל הבינה, ואז נעשה הצירוף שבת: ש׳ היא חג״ת דז״א שעלו לבינה, ובת ה״ס חכמה עליונה דאו"א עלאין המתגלית על חג״ת דז״א, ונקראת בת על שם בת עין, שהיא הנקודה השחורה שבעין הראויה להקרא בשם עין שהוא חכמה. משום ששאר ג' גוונים שבעין, ה"ס חג"ת, ואין החכמה הנקראת ראיה מתגלית בהם. ולכן אומר, ש׳ שבת הגדול בינה. (עי' זהר ויקהל אות ק״פ).
ומה שאמר תלת כתרין דש׳ ג׳ ספירן עלאין, היינו כח״ב שהם ג״ר ממש המקיפין בסוד תגין לראש ז״א שחג"ת שלו נעשו לחב״ד, וכלהו כלילן בתיובתא וכו׳ היינו בעת שבינה מחזירה אליה את בינה ותו״מ שלה ביחד עם זו"ן, שבינה ותו"מ דבינה מלובשים בהם. שעל שם זה נקראת הבינה תשובה.