זהר

עח) וכל עבידתייהו דכלהו, בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין, הוו תליין ביומא דשבתא. הדא הוא דכתיב, ויכל אלהים ביום השביעי, דא שבת ודא הוא רגלא רביעאה דכרסייא.

פירוש הסולם

עח) וכל עבידתייהו דכלהו וכו' : וכל מעשיהם של כולם, בין ג' ימים הראשונים, שהם חג"ת, ובין של ג' ימים האחרונים, שהם נה"י, היו תלוים ביום השבת, שהוא המלכות בבחינת הג"ר וכל שלמותה. זהו שכתוב, ​ויכל אלקים ביום השביעי. זו היא שבת, וזו היא הרגל הרביעית של הכסא. כלומר ששבת ויום הרביעי שניהם בחי' מלכות, אלא יום הרביעי הוא מלכות הנכללת בז"א בת"ת שלו מחזה ולמעלה. ויום השבת ה"ס מלכות בזווג ז"א פנים בפנים.
פירוש. וכל עבידתייהו דכלהו וכו', כלומר אעפ"י שג' הימים הראשונים נשלמו ביום הרביעי, מכל מקום לא נשלמו בו לגמרי, והוו תליין עד יום השבת, ונמצא כי ביום השבת נשלמו בין יומין קדמאין שהם חג"ת, ובין יומין בתראין שהם נה"י, וז"ש, ויכל אלהים ביום השביעי את כל מלאכתו אשר עשה. דהיינו כל ששת הימים, לרבות ג' הימים הראשונים.
וז"ש, דא שבת ודא הוא רגלא רביעאה דכרסייא, כלומר, שיום השביעי הוא שבת, דהיינו שביעי לבנין, וכן הוא רגלא רביעאה דכרסייא, דהיינו שמשלים גם על האבות, והשבת הוא רביעי להם. והטעם שג' הימים חג"ת לא נגמרו לכל תיקונם ביומא רביעאה, אלא שצריכים ליום השבת שישלים אותם, הוא, מפני שהיה ביום רביעי מיעוט במלכות, הנק' מיעוט הירח, שמשום זה חזרה לעיבור ב', ונתגלתה שלמותה ביום השבת. ונמצא שיום השבת השלים גם על ג' הימים הראשונים.