זהר

עח) אינון דליליא, עלייהו כתיב ובבקר היתה שכבת הטל. אלין אינון נזלי טלא דמנא לתתאי, מחולקא דילהון. האי מנא לא הוה ליה גוון, ולא אגליד. אינון דצפרא, עלייהו כתיב, בבקר זרע את זרעך. אלין הוי נזלי טלא דמנא לתתאי, ויהבי גוון לההוא מנא, ומתקא ודובשא.

פירוש הסולם

עח) אינון דליליא, עלייהו וכו': אלו של לילה, עליהם כתוב, ובבקר היתה שכבת הטל. אלו הם מזילים טל של המן לתחתונים, מחלקם. המן הזה, אין לו צבע ואינו נקפא. אלו של בוקר, עליהם כתוב בבקר זרע את זרעך. אלו היו מזילים טל של המן לתחתונים, ונותנים צבע לאותו המן, ומתיקות ודבש.
פירוש. כל מה שנתבאר בדבור הקודם, איך הארת החכמה שנמשכה מטלא דבדולחא, נשתנתה לבחינת כעין הבדלה דאבן טבא, סובב על סוד המן שאכלו ישראל במדבר. דהיינו שהיתה הארת חכמה בחסדים שבו, כעין האדמומית שבעין הבדלח, כמ"ש שם. וכאן מפרש הדברים יותר בפרטות. כי אנו מוצאים שהיו ב' טללים במן, טל אחד מתחת המן, כמ"ש בפרשת בהעלותך, וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. וטל אחד מלמעלה המכסה על המן עד הבקר, כמ"ש בפרשת בשלח, ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפור על הארץ. וכן בפרשת בהעלותך אומר שהיה צבע במן, שכתוב, ועינו כעין הבדלח. שצבע אדמומי מתנוצץ בו. ובפרשת בשלח אומר והוא כזרע גד לבן, דהיינו בלי צבע כלל.
וכבר ידעת שיש ג' מיני זריעות, שהם מיעוטים ודינים, בג' קוין המכונים חלם שורק חירק (כמ"ש בזהר ב"א דף ט"ו אות ט') ועקרם הם בימין ובשמאל, שהזריעה שבקו ימין, ה"ס מיעוט ג"ר שנעשה בו מחמת עלית המלכות לבינה. והזריעה שבקו שמאל, היא החשך והקפאון שנעשו בהארת החכמה שבו, מטרם שנתיחד עם קו הימין. עש"ה. ותדע שהזריעות שבימין ושבשמאל האלו, ה"ס הטללים של המן הנמשכים ונוזלים מהם, שהטל שמתחת המן, נמשך מזריעה שבקו ימין, והטל שמלמעלה המכסה על המן, נוזל מזריעה שבקו שמאל. והטל שמתחת המן, שהיא סוד מיעוט הג"ר שבקו ימין, משך אליו את המן, שמקורו מחכמה סתימאה דא"א, כנ"ל (באות ע"ז) כדי לקבל ממנו הארת החכמה שבו שישתלם על ידו בג"ר החסרים לו. וזסו"ה וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. עליו, היינו בסבתו, כי המן ירד בסבת הטל, להשלימו בהארת החכמה. והטל שממעל המן שהוא נוזל מקו שמאל מהקפאון שבו, הוא צריך רק לגילוי החסדים, כי חסרון החסדים מקפיא את החכמה (כנ"ל בפלפה"ס אות פ"ח) ולפיכך נבחן המן אליו לבחינת חסדים בלבד בלי חכמה. וזסו"ה, כי לא ידעו מה הוא. כי לא ידעו אם הוא חכמה אם הוא חסדים. כי כלפי הטל העליון נבחן לחסדים בלי חכמה, וכלפי הטל התחתון נבחן לחכמה. ולפיכך ביחס לטל העליון נאמר והמן כזרע גד לבן, דהיינו בלי צבע כלל, כי חסדים הם לבן בלי צבע. וביחס לטל התחתון נאמר ועינו כעין הבדלח, שהיה בו צבע אדמומי הרומז על הארת החכמה שבשמאל שהיא אדומה.
וז"ש, אינון דליליא, שהם בחינות קו השמאל, כי לילה ה"ס המלכות הנאחזת בשמאל, עלייהו כתיב ובבקר היתה שכבת הטל, דהיינו הטל שממעל המן, המכסה את המן עד הבקר, שאז ותעל שכבת הטל והנה וגו'. אלין אינון נזלי טלא דמנא לתתאי מחולקא דלהון, כי אלו של לילה, שחלקם הוא הקו השמאלי, מזילים לתחתונים מן הזריעה שבשמאל, את הטל שממעל למן המכסה אותו. וכמו שבארנו שביחס לטל הזה הנוזל משמאל, אין במן אלא חסדים בלבד בלי חכמה, וז"ש, האי מנא לא הוה ליה גוון, כי להטל הזה נבחן המן לחסדים שה"ס לבן בלי צבע. שזסו"ה והוא כזרע גד לבן. ולא אגליד, שאינו נקפא, כי אור החסדים אינו נקפא, וזה שהיה חסר לטל הזה שהקפאון שבשמאל שירה עליו, וע"כ נתדבק במן, שהוא חסדים שאין להם קפאון.
וז"ש, אינון דצפרא, דהיינו אותם שהם בחינות קו ימין, עלייהו כתיב, בבקר זרע את זרעך, שהם נמשכים מן הימין, שבו הזריעה דמיעוט ג"ר, אלין הוי נזלי טלא דמנא לתתאי, כי אלו של בקר שהם בחינות קו ימין, מזילים הטל התחתון של המן, לתחתונים, שבסו"ה, וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. שביחס לטל התחתון הזה, נבחן המן להארת החכמה המשלימה אותו בג"ר. וז"ש ויהבי גוון לההוא מנא, כי הטל הזה השואב הארת החכמה מן המן, עושה בו גוון אדמומי, שה"ס הארת החכמה, שהסר'ה ועינו כעין הבדלח. ומתקא ודובשא. שכן מכונה הארת החכמה, שהיא מתוקה מדבש ונופת צופים.