זהר

עח) אלא ת״ח, בשעתא דקב״ה בעי למידן עלמא בכפנא, לא יהיב מלה דא לידא דכרוזא, דהא כל דינין אחרנין דעלמא, כרוזא כריז עלוהי עד לא ייתון לעלמא, ודינא דא לא אתייהיב לכרוזא, אלא קב״ה אכריז עליה וקארי. הה״ד, כי קרא יי׳ לרעב. מההיא שעתא אתפקדן על עלמא ממנן אחרנין, בפקידו דרעב.

פירוש הסולם

עח) אלא ת״ח בשעתא וכו׳: ומשיב, אלא בוא וראה, בשעה שהקב״ה רוצה לדון את העולם ברעב, אינו מוסר דבר זה ליד הכרוז, אל המלאכים, כי כל דינים אחרים שבעולם, הכרוז מכריז עליהם עד שלא יבואו לעולם, ודין זה של רעב, לא ניתן אל הכרוז, אלא הקב״ה מכריז עליו וקורא. ז״ש כי קרא ה׳ לרעב. מעת ההיא מתמנים על העולם ממונים אחרים, בגזירת הרעב.