זהר

עח) לית חושבנא לאינון דאתאחדן בשערהא, תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא. ודא הוא רזא דספרא דצניעותא, דכתיב, וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר. ואלין, ינקין מתחות סטרי אברהא, תרין בנות בתחות רגלהא, ועל דא כתיב, ויראו בני האלהים את בנות האדם. ואלין מתאחדן בטופרי דההיא ערסא, ודא הוא דתנינן, דכתיב, אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך. אז תבאנה, ולא מקדמת דנא, ובזמנא דישראל לתתא, אהדרון קדל מבתר קב״ה, מאי כתיב, עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו. ודאי.

פירוש הסולם

עח) לית חושבנא לאינון וכו׳: אין חשבון לאלו הנאחזים בשערותיה של המלכות, דהיינו בדינים שבה המכונים שערות. שני בנים יונקים כל יום, מן המלכות, הנקראים מרגלי הארץ. וזהו סוד שבספרא דצניעותא שבסוף תרומה, שכתוב, וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (כמ״ש בספרא דצניעותא אות נ״ד, וכמו שנתבאר שם בהסולס ע"ש) ואלו, שני בנים, יונקים מתחת צדדי כנפי המלכות שה״ס חו״ג. ב׳ בנות, שה״ס שתים נשים זונות (כמ״ש שם ועי׳ בהסולם) הם תחת רגלי המלכות, שה״ס נצח והוד דמלכות. תחת, פירושו אחורים. כלומר שב׳ בנים דקליפה יונקים מאחורים דחו״ג שלה, וב' בנות דקליפה, יונקים מאחורים דנו״ה שלה. דהיינו כמו בקדושה, שהזכר הוא חג״ת והנוקבא היא נה״י. וע״כ כתוב עליהם, ויראו בני האלקים את בנות האדם. (כמ״ש שם) ואלו הבנים והבנות דקליפה, נאחזים בצפרנים של מטה ההיא, שהיא המלכות. כי צפרניה ה״ס האחורים דאצבעות שבידין ורגלין (כמ״ש לעיל באורך, ויקהל דף פ״ז ד״ה פירוש ע״ש) וזהו שלמדנו שכתוב, אז תבאנה שתים נשים זונות, אז תבאנה, ולא מקודם לכן (כמ״ש בספרא דצניעותא דף כ״ט ד״ה וזה) ובזמן שישראל למטה מחזירים העורף מאחרי הקב״ה, מה כתוב, עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו. ודאי. דהיינו ב׳ נשים הנ״ל.