זהר

עח) ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, וסיהרא אתחשכת, כדין צדיק אובד בצדקו, צדיק נאבד לא כתיב, אלא צדיק אובד, דהא לא אתחזי בסיהרא, ולא נטיל משח ורבו וחדו למליא לה, ולאזדווגא עמה. וע״ד צדיק אובד, בצדקו, דא סיהרא, דבגין סיהרא דלא אשתכחת לאזדווגא עמיה, הוא אביד, דלא שאיב מחידו כמה דהוה עביד. וכדין כל סטר שמאלא אתער, וחייבין מאריכין בשלוה בעלמא, הדא הוא דכתיב, ויש רשע מאריך ברעתו. מאי ברעתו בההוא סטר דאתדבק ביה.

פירוש הסולם

עח) ובזמנא דאסגיאו חייבין וכו׳: ובשעה שהרשעים מרובים בעולם, והלבנה נחשכה, אז צדיק, שהוא יסוד, אובד בצדקו. צדיק נאבד לא כתוב, אלא צדיק אובד. הוא משום שאינו נראה בלבנה, דהיינו שאינו משפיע לה, ואינו לוקח שמן ועוז ושמחה למלא אותה ולהתחבר עמה. וע״כ צדיק אובד, כל זה, בצדקו שהיא הלבנה, שבשביל הלבנה שאינה נמצאת להתחבר עמו, הוא אובד, ואינו שואב מן השמחה שלמעלה, כמו שהיה עושה. ואז כל צד השמאל מתעורר, ורשעים מאריכים בשלוה בעולם. ז״ש, ויש רשע מאריך ברעתו. מהו ברעתו. הוא באותו הצד הרע שנתדבק בו.