זהר

עח) דאינון חד, נהר וגן. נהר דנפיק מעדן. וגן, דאשתקי מניה. הכא כל רזא סתימא דמהימנותא. ואוליפנא, האי מאן דאתער בליליא, בההוא שעתא דעאל קב״ה, בהדי צדיקייא בגינתא. אצטריך לומר קרא דא, ברעותא דלבא, ולכוונא דעתיה ביה. ובתר, אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. והיינו שבחא דחסידי קדמאי, כד אתערו בפלגות ליליא, ובתר מסדרי שבחייהו, ולעאן באורייתא.

פירוש מעלות הסולם

עח) דאינון חד נהר וכו': חסר כאן התחלת הענין, וזה סובב על הפסוק (ישעיה כ"ה) ה׳ אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. (עי׳ ז״ח פרשת בלק בהתחלה) ואומר, אמונה ואומן הם שנים, שהם אחד, נהר, הוא אומן שהוא יסוד. וגן הוא אמונה שהיא מלכות. נהר, זה יסוד יוצא מעדן, שהוא חכמה. וגן, הוא מלכות המושקה ממנו. כאן כל הסוד הסתום של האמונה. ולמדנו, מי שמקיץ משנתו בלילה בשעה ההיא שהקב״ה נכנס אצל הצדיקים בגן עדן. צריך לומר פסוק זה, ה' אלקי אתה ארוממך וגו' ברצון הלב, ולכוון דעתו בו. ואח״כ יאמר אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. וזה הוא השבח של החסידים הראשונים, כשהקיצו בחצות לילה, ואח״כ סדרו שבחיהם, ועסקו בתורה.