זהר

עח) וברזא דא׳ תשכח טעמין ונקודין ואתוון, והכי בכל את ואת. ורזא דמלה, ... תלת תגין לעילא, כמו זיינין דספר תורה, בה רשימין כתרין ונקודין ואתוון, והכי בכל את ואת.

פירוש מעלות הסולם

עח) וברזא דא׳ תשכח וכו׳: ובסודה של א' תמצא טעמים ונקודות ואותיות. וכן בכל אות ואות מן האותיות אוכ״ל מספר״ת שאין בהן תגין. וסוד הדבר של ש', שיש בה שלשה תגין למעלה, כמו הזיינין שבספר תורה, כי תגין נקראים זיינין, (עי׳ מנחות כ״ט:). בה נרמזים כתרים שהם תגין ונקודות ואותיות. וכן בכל אות ואות שיש עליו תגין היינו שעטנ״ז ג"ץ ובד״ק חי״ה.
פירוש. צורת א' מורה על צמצום ב', דהיינו על עלית מלכות למקום בינה. וסיום חדש זה, ה"ס קו אמצעי שבתוך א׳. וי׳ עליונה ה"ס כתר חכמה שנשארו במדרגה תמיד אפילו בעת שמלכות היא במקום בינה, מחמת שאין הצמצום והמסך שולט למעלה ממקום מציאותו. וי' תחתונה ה"ס בינה ותו״מ שיצאו מן המדרגה, ונפלו לתוך המדרגה שתחתיהם, וזהו בעת קטנות. וכן מורה על עת גדלות שעלו בחזרה, ונתחברו למדרגה אחת עם י׳ העליונה ע״י הקו האמצעי שבא' ואז נתגלו ממנה כל המוחין שבפרצופי אבי״ע.
ונמצא שצורת א' כוללת לכל המדרגות דאצילות: כי צורת י' העליונה הקודמת אל הקו שבאלכסון שבתוך א' מורה על או"א עלאין דאצילות, שה"ס טעמים. וקו האלכסוני שהוא הרקיע וסיום החדש של צמצום השני, הוא פרצוף ישסו״ת, שה"ס נקודות, וי׳ תחתונה. ה"ס זו"ן ואותיות הדבוקים בבינה תו"מ שנפלו מישסו"ת הן בקטנות והן בגדלות. (עי' בזהר ב"א אות קל״ח) שכתוב א׳ רישא וסופא דכל דרגין.
ובענין כ״ב אותיות יש ג' חלוקות: א׳, הוא האותיות אוכ"ל מספר"ת שעליהן אין שום תג, מטעם שהם בחינות הפנים של או״א עלאין, שהם בסוד הטעמים. ב׳, הוא האותיות בד"ק חי"ה, שהם בסוד אחורים דאו״א עלאין שנפלו לתוך ישסו״ת, והם בסוד נקודות. ויש על כל אות תג אחד לבד. ג', הוא האותיות שעטנ״ז ג״ץ שיש על כל אות ג׳ תגין, והם בסוד אותיות שהם זו"ן. (עי׳ ע"ח שער דרושי נקודות פ״ו).
וזה אמרו, וברזא דא׳ תשכח טעמים ונקודין ואתוון, כי הא׳ כוללת לכל פרצופי אצילות כנ"ל, שהם או״א עלאין, שהם טעמים. וישסו"ת שהם נקודין. וזו"ן שהם אתוון. והכי בכל אות ואות מן אוכ״ל מספר״ת שה״ס הפנים דאו״א עלאין. וא' היא שורשם. ורזא דמלה ש׳ וכו׳ שהיא שורש לכל האותיות שיש עליהן תגין, שהם אחוריים דאו"א וזו"ן, בה רמיזין כתרין היינו הרשימות מן האורות שנסתלקו מהם, שנרמזים בתגין שעל גבי האותיות, כמבואר בע״ח הנ״ל, ונקודין ואתוון שהם ישסו״ת וזו"ן. והכי בכל אות ואות מן האותיות שיש עליהן תגין, היינו בד״ק חי״ה ושעטנ״ז ג״ץ.