זהר

עח) נפש יתירה בערב שבת, אתה קדשת. נשמה יתירה, נשמת כל חי, דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו. רוח יתירה, אתה אחד ושמך אחד. זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין, לקבלא לון בשבת.

פירוש מעלות הסולם

עח) נפש יתירה בערב וכו': נפש יתירה מאירה בערב שבת, היינו ליל שבת שנקרא שבת דמעלי שבתא. ואומרים אתה קדשת. נשמה יתירה היינו בינה מאירה בשחרית של שבת ואומרים נשמת כל חי שנאמר בה ​ישמח משה במתנת חלקו כי משה זכה לבינה, (עי׳ רע״מ פנחס אות קצ״ד) רוח יתירה היינו ז״א המאיר בעת מנחה, ואומרים, אתה אחד ושמך אחד. אשרי הוא מי שפותח פיו בשלש תפלות של שבת, לקבל אותם ג׳ אורות: נפש רוח נשמה, בשבת.
עיין ברע״מ יתרו (אות תק״ל) ששלש מדרגות הן, וכלן נקראות שבת, שבת העליונה שהיא בינה, שבת של יום שהוא ז״א שבת של לילה שהיא מלכות. וכלם אחד, וכל אחד כשהוא שולט לוקח חבריו ומזמינם עמו בממשלה שלו, וכשזה בא לעולם, כלם באים ונועדים עמו ע״ש.
ומה שמנחה של שבת נקרא על שמו של ז״א, הוא, כי ז׳ ימים ה״ס ז׳ ספירות חג״ת נהי״מ, שז״א כולל ששת ימים חג״ת נה״י, ומלכות ה״ס יום השביעי, וביום השביעי מתגלה שלמות המלכות ובנינה פב״פ עם ז״א, והם עולים ומלבישים את או״א עלאין. ומקבלים השפע מפה דא״א הנקרא עתיקא סתימאה, אבל בימות החול, אין שלמות למלכות מטרם גמר התקון, ונמצא ז״א שאינו בזווג שלם עם מלכות, וכשאינו בזווג עם המלכות הוא חסר ג״ר, ולכן בשבת כשהמלכות נשלמת, ובאה בזווג עם ז״א, מקבל ז״א ג״ר על ידה, וששת ימים של ז״א מתברכים בג״ר ע״י המלכות. ובשבת בבוקר מקבלים זו״ן הארת עתיקא קדישא באמצעות או״א עלאין, ולכן שחרית של שבת נקרא ע״ש בינה, והחכמה נגלה בבינה, אבל במנחה עולה ז״א עצמו לעתיקא קדישא, ומקבל הארתו, וע״כ נקראת תפלת מנחה על שמו של ז״א.