זהר

עח) דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש. ובספירן דבריאה, חותמא דמלכא. ובספירן דיצירה, ובמלאכין דאינון חיוון, ציורא דחותמא בשעוה. ובגין דא אתמר במראות יחזקאל, דמות כמראה אדם. ודמות החיות, ולא החיות ממש. למאן דכל יומוי לא חזא מלכא והוא בן כפר, ושאיל בגיניה, ורשימן ליה על טבלא, או על נייר, דיוקניה.

פירוש מעלות הסולם

עח) דבספירן דאצילות איהו וכו': ומפרש, כי בספירות דאצילות היא צורת המלך ממש. ובספירות דבריאה הוא חותם המלך. ובספירות היצירה ובמלאכים שהם חיות היצירה, הוא ציור מן החותם על השעוה. ומשום זה נאמר במראות יחזקאל, דמות כמראה אדם. ודמות החיות, ולא החיות ממש. ומשל למי שכל ימיו לא ראה את המלך, והוא בן כפר, ושואל על המלך לדעת אותו ורושמים לו צורת המלך על טבלא או על נייר.
פירוש. כי כל ביאת האור העליון לבריאה הוא מכח מה שאור החוזר העולה מכח זווג דהכאה על מסך דבחינה ד׳ שבקרקע האצילות, ממנה ולמעלה באצילות עצמה, הנה אותו אור החוזר ממש חזר והתנוצץ ועבר דרך המסך והרחיב את כלי המלכות לעשר ספירות מינה ובה ונתפשט בה ממעלה למטה. אשר בזה נמצא שכל הבחינות שהאו"ח הלביש באצילות מהקרקע ולמעלה, חזרו ונמשכו ובאו גם מהקרקע ולמטה. הרי אור החוזר הזה דומה לגמרי כמו חותם אשר כל מה שנחקק בו מעתיקו על הנחתם ממנו. כן או"ח ההוא כל הבחינות ושיעור קומה שהלביש ממטה למעלה הביא אל הבריאה ממעלה למטה בלי חסרון ושינוי כלל.
והנה יש ב׳ מיני חותמות, א׳ חותם אשר אותיותיו בולטות. ב׳ חותם אשר אותיותיו שקועות. ופירוש בולט ברוחניות הוא אשר ספירותיו מרובות בשפע באופן ניכר ובולט כלפי הרואה. והיפוך הוא בחינת שקיעה שפירושה אשר חסרון השפע שבספירות ניכר שם יותר. נמצא היות אשר ספירות דאצילות הן בולטות בשפע מרובה אשר בריאה הנחתמת מהן היא חותם שקוע. בסוד ובורא חושך. ויצירה הנחתמת מחותם השקוע של הבריאה נעשה לחותם בולט בסוד יוצר אור. ועשיה הנחתמת מן יצירה אשר חותמה בולט נעשה לשקוע.
וזה אמרו ואי תימא וכו', ומבאר אשר מרכבת יחזקאל הוא בעולם היצירה אשר דיוקנא דמלכא שהיא באצילות רשום על שעוה בחותם המלך שהוא בריאה. ויחזקאל ראה בציור בולט על נייר או טבלא ציורא דחותמא בשעוה.