תוכן

תשמ"ד-מה מאמר מח
בזהר חקת (דף כו ובהסולם אות עח) וז"ל, מהכא אולפנא, מכאן למדנו שכל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה ובין בדבור, אם מעשה ההוא או דבור ההוא לא נעשה כראוי, אינו מתעורר כלום, כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר, והקב"ה קרוב לכל אלו שיודעים לקראו, ולעורר דבר כראוי, אבל אם אינם יודעים לקראו, הוא אינו קרוב, שכתוב קרוב ה' לכל קראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, מהו באמת, הינו שיודעים לעורר דבר אמת כראוי, וכן בכל דבר. עכ"ל.
משמע מכאן, שמי שאינו יודע לקראו, אין לו ללכת לבית הכנסת, כיון שאינו יודע לקראו משמע שתפילתו אינו מתקבלת, אם כן יש כאן פתחון פה, וזה תירץ מספיק, שלא ללכת לבית הכנסת כיון שאינו יודע לקראו.
אם כן יש לדעת, מה לעשות לאדם בכדי שידע לקראו, ושיהיה קרוב לה'.
על זה בא הזהר ומפרש לנו, מה יש לדעת, ואח"כ נראה להשתדל להגיע להידיעה ואומר הידיעה הוא רק אמת, שמי שקראו באמת הוא קרוב לה'.
ולפי זה שידיעה נקרא זה שקראו באמת, מהו החדוש שבכאן, שאומר שאצל הקב"ה משמע שצריך להיות ידיעה מיוחדת בכדי לקראו לה'.
כי מהמשמעות של הכתוב, שאומר קרוב ה' לכל קראיו, משמע בלי יוצא מהכלל, היינו שהוא קרוב לכל מי שהוא בלי יוצא מהכלל, ואח"כ מסיים הכתוב, תנאי משמע שזה הוא תנאי גדול, ומהו התנאי שיהיה קורא באמת, וזהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם.
והתנאי הגדול זה שדורשים מהאדם, שנקרא אמת. הלא מדרך העולם הוא שמי שקורא להשני, אם הוא יודע שקורא אותו בשקר, בטח שלא ישמע אותו בזה שקראו כיון שהוא יודע מה שהוא קורא אותו הוא רק שקר, ועושה את עצמו כאילו הוא עומד מרחוק ואינו שומע את קולו כיון שהוא שקר, מה שהוא קורא אותו, אם כן מהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם, שבטח אצל ה' נוהג תנאים מיוחדים, שאינם נוהג אצל בני אדם, אבל תנאי הזה שצריכים לקוראו באמת, זה הוא תנאי פעוט שאפשר להיות, אלא ודאי שהתנאי של אמת יש כאן כוונה מיוחדת, שהכוונה זו הוא נקרא באמת.
ובכדי להבין את ענין של אמת, נקדים מארז"ל, כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ויש לשאול מאי איכפת ליה להקב"ה, אם הוא מתגאה, ונגיד אם אדם נכנס ללול של תרנגולים, ורואה שתרנגול אחד מתגאה על השני, אז האדם שרואה מתפעל מזה, ואאמו"ר זצ"ל, אמר הקב"ה אוהב את האמת, ולא יכול לסבול שקר, כמ"ש "דובר שקרים לא יכון נגד עיני".
ובאמת הקב"ה ברא את האדם עם רצון לקבל, שהיא את האהבה עצמית שיש בו, וזהו המקור לכל התאות הרעות שישנם בעולם, דהיינו הגנבות והרציחות והמלחמות וכו', הכל נובע מהרצון לקבל הזה שהוא של האדם. נמצא שהבורא ברא את האדם בתכלית השפלות והוא מתגאה, היינו שאומר שהוא לא דומה לאחרים, נמצא שהוא אומר שקר, והאמת אין סובל שקר.
נמצא לפי הנ"ל, אם האדם בא לבית הכנסת לבקש מהקב"ה שישמע תפילתו, מטעם שמגיע לו שהקב"ה ישמע תפילתו, שיתן לו מטעם שמגיע לו, שהקב"ה יתן לו יותר משנותן לאחרים, אפילו כשהמדובר הוא רוחניות. הוא נמצא מרוחק מה', כי השקר הוא רחוק מהאמת, לכן הוא נקרא שאינו יודע איך לקראו, כי הוא קורא לה', בשקר, וזה נקרא רחוק ולא קרוב, כפי הכלל ברוחניות קירוב מקום נקרא השתוות הצורה, וריחוק מקום נקרא שנוי צורה. והיות שאין שנוי צורה יותר גדולה מבין אמת לשקר. לכן נקרא זה שאינו יודע לקראו, משום שהקב"ה אינו קרוב לו מטעם שהוא בעת התפלה שמבקש הוא נמצא בשקר, מטעם שהוא מרגיש עצמו, לבעל מעלה יותר מאחרים. משום שרואה כל חסרונות שלו אצל אחרים, ובשביל זה הוא רוצה שהקב"ה יעזור לו. ובאמת הוא כמו דאמרו רז"ל, (קדושין ע, א) ותניא כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבחה לעולם, ואמר שמואל במומו פוסל, ומשום שיש אנשים שמסתלכים תמיד על השני, אם השני לומד כפי שהוא מבין, או מתפלל כפי שהוא מבין השני הוא בסדר, ואם לא בסדר כבר מצא פסול אצל השני, וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמנהג של אנשים, הנקראים בשם קנאים, הוא כך, אם הוא מתנהג בחומרות יותר ממנו הוא נקרא פרומר, היינו קיצוני יותר מדאי, ממילא מאדם הזה אין מה לדבר, חבל שמעלין את האדם הזה על המחשבה, ואם הוא מתנהג פחות חומרות כפי שהוא נוהג, הוא אומר שהשני הוא ודאי קל שבקלים, וכדאי לרודפו עד חרמה, בכדי שלא יקלקלו אחרים ר"ל. ואדם הזה שבא להתפלל לה', שיקרב אותו משום שהוא בעל מעלה, אז הוא מרוחק מה', היינו שיש לו שנוי צורה מה', כי הקב"ה הוא בחינת אמת, ובחינתו של אדם ההוא הוא כולו שקר. לכן נבחן זה כמו שה' רחוק ממנו וי"ל הלא מלא כל הארץ כבודו א"כ מהו הפירוש שה' מרוחק ממני. בשביל זה הוא לא שומע בקולו. כדרך שאם האדם עומד רחוק מהשני אינו שומע את קולו, לכן ברוחניות, ידוע ששיעור התרחקות והתקרבות תלוי בהשתוות הצורה, או שנוי צורה.
משא"כ אם האדם בא להתפלל לה', ואומר לו, לי אתה צריך לעזור יותר מאחרים, היות לאחרים לא נצרכים כל כך לעזרה שלך משום שהם יותר מוכשרים ממנו והם לא כל כך משוקעים באהבה עצמית כמוני, והם יותר בעלי משמעת ממני, ואני רואה שאני צריך יותר לעזרתך משאר אנשים, היות שאני מרגיש בעצמי את שפלתי איך שאני מרוחק ממך יותר מכולם, ובאתי לידי הרגשה, כמ"ש ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע.
נמצא שטענתו הוא טענת אמת, וטענות כאלו הקב"ה סובל, משום שהם אמת. וע"ז נאמר "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אעפ"י שהם משוקעים באהבה עצמית שהוא מקור הטומאה, אבל כיון שהוא טוען טענת אמת הקב"ה קרוב אליו, משום שאמת עם אמת נקרא השתוות הצורה, והשתוות הצורה נקרא קרוב.
ובזה נבין השאלה בדברי הזה"ק הנ"ל, שמשמע שמי שאינו יודע לקראו, אין לו מה ללכת לבית הכנסת מטעם שאין הקב"ה שמע בקולו משום שהוא רחוק מה', אם הוא לא יודע לקראו, ועוד קשה הלא הוא נגד הכתוב "רם ה' ושפל יראה. (תהלים קלח) ומה הפירוש שפל, שאין יודע כלום משמע שאפילו אינו יודע לקראו, ג"כ יראה.
ובהנ"ל נבין היטב, שהוא לא צריך לדעת שום דבר אלא לדעת באמת מצבו הרוחני שלו, שאין הוא יודע שום דבר חכמה ושום דבר מוסר שיכול לעזור לו, והוא נמצא במצב הכי גרוע שאפשר להיות בעולם, ואם אין הקב"ה עוזרו הוא אבוד. רק זה הידיעה הוא צריך לדעת היינו שאין הוא יודע כלום, והוא השפל שבכולם, משא"כ אם הוא לא מרגיש את זה אלא הוא חושב שיש אנשים יותר גרועים, כבר הוא נמצא בשקר, והוא כבר נמצא במצב של התרחקות מה'.
ובזה נבין את השאלה השניה ששאלנו, מה יש לו לעשות בכדי לידע לקרוא את ה', ושיהיה קרוב אליו, איזה למוד הוא צריך ללמוד, בכדי לידע, אז אומרים לו הוא לא צריך ללמוד שום דבר משהו מיוחד, אלא רק ישתדל ללכת על דרך אמת, אז ממילא יהיה לו על מה להתפלל, היינו על הכרחיות ולא על מותרות, כמ"ש (תהלים לג) "הנה עין ה', אל יראיו, למיחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב". פשוט שחסר לו חיים רוחניים.
ובזה נפרש הכתוב, קרוב ה' לכל קראיו, בלי יוצא מהכלל, ומה שאומר תנאי לכל אשר יקראוהו באמת, זה לא נקרא תנאי מיוחד, אלא בין ילדים אם אחד קורא להשני והוא יודע שהוא בשקר ג"כ לא יסתכל עליו. אלא כאן אצל הקב"ה צריכים לדעת על מה נופל ענין של אמת, וזה קשה שהאדם ידע בעצמו מה זה מצב של אמת ומה זה מצב של שקר, כי אין האדם מסוגל לראות את האמת. לכן הוא זקוק למדריך שידריך אותו להגיד לו מה שחסר לו ומה שיש לו עוד אפילו דברים מיותרים, שמפריעים לו להגיע להאמת.
וזה ענין שכתוב דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב, בטח בהיותו קרוב מוצאים אותו אבל איפוא המקום שנקרא קרוב, וזהו כנ"ל, לכל אשר יקראוהו באמת. אם האדם קורא אותו ממצב האמיתי אז מוצאים אותו.