תוכן

עז) ומצינו למדין, כי כשנכנסין מוחין דאבא ודאימא בזעיר אנפין, הנה אבא יש לו חו"ב וחו"ג, וכנגדם דאימא. וכשנכנסים בזעיר, אז אבא חכמה וחסד בו, מצרפם עם חכמה וחסד דאימא, ומתלבשים בנה"י שלו. ובינה וגבורה שלו ומצטרפין עם בינה וגבורה בנה"י שלה, ואז אימא כלולה ממ"ה וב"ן, ואבא ממ"ה וב"ן, כי קודם היה אבא כולו מ"ה, ועתה שנתחלפו נמזגו כנ"ל, ולכן בהכנסם תוך זעיר, נמצא כי חלק חכמה וחסד נקנית אל הזכר מ"ה שבזעיר, וכן חכמה וחסד דאימא שגם הם בחי' מ"ה. אך בינה וגבורה נתנה אל צד הנוקבא שבזעיר עצמו, הנקרא מלכות שבגוף עצמו, אחר שאלו ינקו ויוגדלו. אך יוצא הארת המלכות שבהם שבמוח הנזכר מצד שני בחי' וב' הגבורות אחורי זעיר, להגדיל נוקבא דז"א שהיא ממנו, ונגדלה גם היא ממנו, אחר שכבר נגדל הזעיר. צד הזכרות והנקבות שבו, אז מסלקת המוחין, ובאים המוחין ובינה וגבורה דאבא ודאימא לבדן תוך נוקביה, ונגדלת לגמרי, והרי נשלמו כל אלו המוחין הנקרא אחור באחור. ואחר כך באים מוחין חדשים דפנים בפנים, ומגדלים לשניהם כבראשונה.