תוכן

עז) גם נמצא בזוהר, כי עץ הדעת הוא בבינה, והוא ג"כ צודק עם זה, כי הדעת דז"א מיסוד הבינה הוא יוצא, ונמצא עץ הדעת הוא ביסוד דאמא, בהיותו תוך ז"א, או בת"ת ז"א, או בת"ת דנוקבא, כי שם אחיזת החיצונים, לפי שאין שם מוחין, שאין מוחין אלא בראש, ואין יכול להגיע שם. אבל בת"ת שהוא גופא, אעפ"י שמתפשטים שם המוחין, אינם נקראים מוחין. וגם מפני שאין שם רק מחיצה א', והחסדים מגולים, ויוצא אורם עד מקום החיצונים. וגם מפני שממלבוש אימא בורחים ממנה החיצונים, והנה חסדים אלו כאשר נכנסו גם המוחין דאבא, אז אין יכולת כלל להחיצונים לדבק בשום אופן כלל, כי אבא דוחה החיצונים לגמרי. אך בהיות מוחין דאמא לבד, אז יש אחיזה לחיצונים בחסדים המגולין, לכן עדיין באותו שעה שלא נכנסו עדיין מוחין דאבא בז"א, לכן נצטווה ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל, ולא הספיק זה, אלא שנתכוין להגדיל כתר ז"א כנ"ל, פי' בעוד שלא נכנס המוחין דאבא, ואז שיעור כתר דז"א הוא שליש ת"ת דבינה, ורצה שיגדיל ויהיה ב' שלישים, וזה חטא גדול ופגם למעלה.