זהר

עז) כד נחית מסטרא דשמאלא, ואקריש לההוא בדולחא, אתעביד כגוונא דבדולחא דאבן טבא. וכלהו אוכלוסין אתזנו מניה בכל יומא, ומנהון בליליא. אינון דיממא אכלי בגוונא חד, ואינון דליליא אכלי בגוונא אחרא. אינון דליליא אקרון מתברי טורין וטנרין, אלין לקטין מפלגות דליליא עד דיתתקף שמשא, כיון דאתא שמשא לא לקטי. אינון דיממא, אקרון ילידי ביתא, טמירי היכלא. לא לקטי אלא בצפרא. כיון דאתי צפרא, לקטי כל חד וחד כדקא חזי ליה. אחרנין אית דלקטי לעידן רמשא, וכל חד וחד כדקא חזי ליה.

פירוש הסולם

עז) כד נחית מסטרא וכו': כשהטלא דבדולחא יורד מצד השמאל והשמאל מקפיא לבדולח ההוא, הוא נעשה כעין הבדולח של אבן טובה, וכל המחנות נזונים ממנו בכל יום, ומהם בלילה. אלו שביום אוכלים באפן אחד, ואלו שבלילה אוכלים באפן אחר. אלו שבלילה נקראים משברי הרים וסלעים, הם לוקטים מחצות לילה עד שמתגבר אור השמש. כיון שבא השמש, אינם לוקטים. אלו שביום, נקראים ילודי בית נסתרי ההיכל. הם אינם לוקטים אלא בבוקר. כיון שהבקר בא לוקט כל אחד ואחד כראוי לו. ויש אחרים הלוקטים לעת ערב, וכל אחד ואחד לוקט כראוי לו.
פירוש. כבר נתבאר שהכהן הגדול, שה"ס הג"ר דאו"א, הנקראים או"א הפנימים, השפיע את הטלא דבדולחא לישסו"ת שה"ס הכפתור. אמנם להיותו הארת חכמה, היא שייכת לקו שמאל של ישסו"ת. ונודע שבתחילת יציאת קו השמאל עם הארת החכמה, נקפאו בו האורות, עד שבא קו אמצעי וייחד אותו עם הימין. וז"ש, כד נחית מסטרא דשמאלא, כשטלא דבדולחא ירד מאו"א לקו השמאל דישסו"ת, ואקריש לההוא בדולחא, כי קו השמאל מטרם שנתיחד עם הימין נקפאים אורותיו. (כמ"ש בזהר בראשית א' דף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו) אז מתקן אותו הקו האמצעי, אתעביד כגוונא דבדולחא דאבן טבא, שהוא לבן, וצבע אדמומית מתנוצץ ממנו. כן נכללה החכמה שבימין עם החסדים שבשמאל, והשפע נעשה כלול משניהם, מלבן ואדמומית, שה"ס חסדים וחכמה. וז"ש, וכלהו אוכלוסין אתזנו מניה בכל יומא. כי ביום הוא שליטת החסדים, וכולם מקבלים אז מן הלבן שבאבן הבדלח. ומנהון בליליא, שיש חלק מן המלאכים הנמשכים משמאל, והם מקבלים הארת החכמה שלהם בלילה. כי בלילה שולטת הארת החכמה שבשמאל ושבמלכות.
וז"ש, אינון דיממא אכלי כגוונא חד, דהיינו אור החסדים. ואינון דליליא אכלי בגוונא אחרא, דהיינו הארת החכמה. אינון דליליא אקרון מתברי טורין וטנרין, שהן הקליפות הנקראים הרים וסלעים, כי הארת החכמה משברת הקליפות. אלין לקטין מפלגות דליליא עד דיתתקף שמשא, כי בחצות לילה נעשה הזווג להשפעת החכמה, בסו"ה ותקם בעוד לילה (כמ"ש בזהר אחרי דף ע"ג אות ר"י) עד שמגיעה ממשלת היום, שהיא ז"א, הנקרא שמש, שאז מתחילה שליטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, ואין עוד שליטת הארת החכמה. וז"ש כיון דאתא שמשא לא לקטי, דהיינו כמ"ש, וחם השמש ונמס. כי מז"א שנקרא שמש, מושפעים רק חסדים מכוסים מחכמה.
וז"ש, אינון דיממא אקרון ילידי ביתא. כי בית ה"ס מלכות מבחינת החכמה, כמ"ש בחכמה יבנה בית. ואלו שביום אע"פ שמקבלים חסדים מכוסים מחכמה, עכ"ז הם ילידי בית, דהיינו שנולדו מהמלכות שה"ס בית החכמה, וע"כ הם כלולים מחכמה. אלא טמירי היכלא, שהמה נסתרי ההיכל, כלומר, שהחכמה שבהם היא מכוסה ונסתרת. לא לקטי אלא בצפרא, דהיינו בבוקר מטרם התגברות זריחת השמש. כיון דאתי צפרא, לקטי כל חד וחד כדקא חזי ליה. דהיינו בסו"ה, איש לפי אכלו לקטו. אית דלקטי לעידן רמשא, דהיינו אותם הנמשכים מקו שמאל שבז"א, השולט לעת ערב. כי עד אמצע היום שולט הימין דז"א. ובערב, השמאל דז"א. ובלילה, המלכות.