זהר

עז) וכד בר נש אתקין מזוזה לפתחיה, כד עייל ההוא ב"נ, ההוא יצר הרע וההוא שידא בעל כרחייהו נטרי ליה, ואמרי זה השער ליי' צדיקים יבאו בו. וכד לא קאים מזוזה לפתחיה דב"נ, יצר הרע וההוא שידא מתתקנין כחדא, שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל, פתחי ואמרי, ווי ליה לפלניא, דהא נפק מרשותא דמאריה, מההוא זמנא קאים בלא נטירו, דלית מאן דנטיר עליה, רחמנא לישזבן.

פירוש הסולם

עז) וכד בר נש וכו': וכשהאדם מתקן מזוזה לפתחו, כשאותו האדם נכנס לביתו, יצר הרע ההוא והשד ההוא שומרים אותו בעל כרחם, ואומרים זה השער לה' צדיקים יבואו בו. וכשלא נמצאת מזוזה לפתחו של אדם, היצר הרע ואותו השד, מתחזקים ומתתקנים יחד, ומניחים ידיהם על ראשו בזמן שנכנס, ופותחים ואומרים, אוי לו לפלוני שיצא מרשות אדונו. מאותו זמן והלאה, הוא נמצא בלי שמירה, שאין מי שישמור עליו. הרחמן יצילנו.
ביאור המאמר. היסוד הוא קו האמצעי שמבחינת למטה מחזה, שהוא המיחד ב' הקוין ימין ושמאל שלמטה מחזה. ונודע שהמלכות נבנית מקו שמאל. ומטרם שקו האמצעי ייחד הימין עם השמאל, שהמלכות קבלה משמאל בלי ימין, נעשתה המלכות בבחינת ימא דקאפו, שנקפאה בתוכו אורותיה ונסתמת (כמ"ש לעיל ב"א דף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו) אלא אחר שבא קו האמצעי, ובכח המסך דחירק שבו ממעט השמאל ומיחדו עם הימין (כנ"ל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) אז נפתחת המלכות מהקפאון והסתימה שבה, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים שבימין, והיא מאירה בכל שלימותה.
ונתבאר לעיל (אות ס"ו ד"ה וסוד היחוד) כי מלבד כחות הדין שבמסך דחירק דקו האמצעי הממעט את הג"ר דשמאל (כמ"ש לך י"ג ד"ה ונתבאר) צריכים עוד לקומת חסדים שיצא על זווג אור העליון במסך דחירק, וזולת החסדים האלו אין השמאל נכנע להתיחד עם הימין, ע"ש. באפן, שאין היסוד יכול ליחד הימין והשמאל זב"ז, לפתוח המלכות מקפאונה, אלא א"כ, שיש בו כחות הדין למעט הג"ר דשמאל, ויש בו קומת חסדים המתחברים עם חסדים דימין ואז מכניע השמאל ומיחדו עם הימין. ותדע, שכחות הדין של המסך דחירק שביסוד, ה"ס ש"ד דשדי. ואור החסדים שבו, ה"ס י' דשדי, שבב' אלה מגביל השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה, ומיחדו עם הימין. והנה המלכות בכללה נקראת בשם בית, להיותה בית קבול לכל האורות העליונים, בדומה לבית גשמי, שהוא בית קבול לכל רכושו וצרכיו של האדם. ואותם הדינים והחסדים שהיסוד משפיע אל המלכות מן השם שדי נבחן לפתח הבית, כי זולת הדינים והחסדים האלו, היתה המלכות שה"ס הבית, נשארת קפואה וסתומה, ועל ידיהם, היא נפתחת, ואפשר לבא אל הבית לקבל משם כל האורות. והמזוזה, ה"ס שם שדי הזה הפותח את המלכות. שע"כ רשום עליה השם שד"י.
וזה אמרו (באות ע"ב) בגין דרזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא, שסוד המזוזה עומד תמיד לבחינת הפתח, ודא איהו פתחא דלעילא, שהמזוזה היא הפתח של מעלה, דהיינו של המלכות (כמ"ש להלן אות ק"ט) כי מאלו הדינים והחסדים שבשם שדי, נעשה הפתח במלכות, שיהיה אפשר לבא אל הבית לקבל כל האורות שיש שם. וזולת הפתח הזה, היתה המלכות הנקראת בית, קפואה וסתומה מכל צד. כנ"ל. ודא איהו דרגא דאקרי שומר, כי הדינים שבשם שדי, שומרים האדם שלא יכשל למשוך החכמה בדרך האסור, דהיינו, ממעלה למטה, כי אז תיכף ירבצו עליו הדינים האלו. (וז"ש באות ע"ג) ותו, דלא ינשי בר נש דוכרנא דקב"ה לעלמין, כי המוחין שהאדם זוכה לקבל אחר פתיחת המלכות ע"י שם שד"י, נקראים זכרון. ומטרם הפתיחה, בעוד שהיתה המלכות תחת קו שמאל בלי ימין, היתה נמשכת ממנה השכחה. ונמצא שעי"ז שרואה את השם שדי בפתח המלכות, ניצל משכחה, וזוכה לזכרון, שה"ס המוחין. וז"ש כיון דחמי וכו' אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה. שכיון שזוכה למוחין דזכרון, הוא זוכר לקיים כל מצות הש"י. שהסו"ה אצל הציצית, וראיתם אותו וגו'. וז"ש, מזוזה, כללא דכר ונוקבא כחדא, כי ה"ס השם שדי, שהוא שם של היסוד שהוא דכר. וה"ס פתח הבית, דהיינו הפתח של המלכות שהיא נוקבא.
והנה השם שדי, אינו מקובל אל המלכות בבת אחת, אלא מתחילה מקבלת המלכות את הדינים שבמסך, שה"ס ש"ד דשדי, ואח"כ מקבלת הי' דשדי, שה"ס החסדים. ונמצא שבעת שמקבלת הדינים, עוד אינם נעשים פתח אל המלכות, כי הדינים בלבד אינם יכולים ליחד הימין והשמאל מטרם ביאת החסדים, וע"כ נבחן אז שנתוסף עוד דינים על המלכות. כי מתחילה לא היו לה אלא דינים דשמאל, שה"ס הקפאון, ועתה נתוספו עליה דינין דנוקבא, הממעטים הג"ר דשמאל, ונמצא, שנגרעה עוד יותר מחמתם, כי נכפלו דיניה, ע"כ נבחן זה לבחינת מיעוט וחלל בלבד. ולא לפתח, ובכל מקום שיש מיעוט וחסרון. יש שם מקום לאחיזת הסטרא אחרא והקליפות. אמנם כיון שהיא עומדת לקבל גם הי' דשדי, שאז נפתחים אורותיה על ידי הדינים והחסדים יחד, ונעשים לה פתח, ע"כ אין הקליפות נאחזות בה, גם בבחינת החלל והחסרון מטרם שנעשו לפתח, אע"פ שיש להם רשות.
וז"ש (באות ע"ד) סמיך לפתחא, דהיינו בעת שהמלכות עוד מקבלת ש"ד דשדי, שה"ס הדינים דמסך, שאז עוד אינם פתח, אלא חלל וחסרון, אבל הם סמיך לפתחא, כלומר שקרובה לקבל את הי' דשדי, שאז נהפכים הדינים להיות פתח. לקבל תרין דרגין, אזדמן חד שידא, כי אז יש ב' מדרגות דינים בהמלכות, כי מלבד הדינים דשמאל שהיו לה מכבר נתוספו לה עוד דינים דמסך שהם דינין דנוקבא, כנ"ל, שכנגד ב' מדרגות דינים הללו, מוכנה הקליפה להאחז בהם, שקליפה ההיא נקראת שד, משום שהיא נאחזת בדינים דש"ד, של שדי בטרם שבאה הי' דשדי, כנ"ל. ואית ליה רשו לחבלא, שיש לו רשות להזיק מכח מקום החסרון שנעשה במלכות, אבל מתוך שהוא סמוך לפתח, כלומר, שהיא קרובה להמשיך הי' דשדי, שאז נעשים הדינים לפתח, ע"כ אינו מזיק אע"פ שיש לו רשות. כנ"ל.
ויש להבין, למה קובעים המזוזה לימין הנכנס אל הבית, ולשמאל היוצא מן הבית. והענין הוא, כי הארת הבית, ה"ס חכמה שבשמאל, בסוד בחכמה יבנה בית. וע"כ הנכנס, שפירושו שעוד לא קבל המוחין שבבית, נמצא השם שדי שבמזוזה, שה"ס הפתח, בימין. כי עודו הוא במוחין דימין, שהם חסדים. אבל היוצא מן הבית, שכבר קבל המוחין דו"ק דחכמה שבבית, ויוצא לו משם למדרגה אחרת, הרי המוחין שלו הם ו"ק דחכמה שבשמאל, וע"כ השם שדי שבמזוזה הוא בשמאל. וז"ש (באות ע"ב) למהוי כל בר נש נטיר מעם קב"ה כד נפיק וכד עייל וכו'. כי היוצא מן הפתח מקבל עמו המוחין שקבל בבית, וצריך שמירה שלא ימשוך אותם ממעלה למטה, וע"כ צריך להסתכל בסוד השם שדי שבמזוזה השומר אותו ומזכיר אותו שלא יכשל בעצת השד, שהוא מסית בני אדם למשוך המוחין ממעלה למטה. שהוא בחינת החטא דעץ הדעת, וכל שכן הנכנס אל הבית שצריך שמירה שלא ינזק בעצת השד. וז"ש (באות ע"ד) ואיהו קאים לסטר שמאלא, כי השד נמצא בצד שמאל של הפתח, ומוכן להסיתו להגביר השמאל על הימין, דהיינו שימשיך החכמה ממעלה למטה. ואז יוכל להזיק לו בין בדינין דדכורא שהם הדינים דשמאל, ובין בדינין דנוקבא שבמסך, להיות השד כלול מב' המדרגות כנ"ל.
ונודע שהדינין שבמסך דחירק דקו האמצעי, כלולים ממנעולא ומפתחא (כמ"ש לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) ונמצא שגם השד כלול משניהם. והמוחין דבחינת השמאל אינם מהפכים הדינים להעשות פתח, רק את הדינים דמפתחא שבמסך, אבל הדינים שבמנעולא, אינם מהפכים אלא שנגנזים (כמ"ש שם) וא"כ הם נשארים עוד בהשד, והוא יכול להזיק עמהם למוחין דשמאל. וזהו שמקשה הרעיא מהימנא, אי הכי כי נפיק בר נש מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימיניה, כלומר שאע"פ שהאדם כבר קבל המוחין שבבית, שהם ו"ק דשמאל, עוד השד נשאר בימינו, דהיינו מדינים דנוקבא דמנעולא, שהם מבחינת ימין, ומזוזה, דהיינו בחינת הפתח שנעשה ע"י גילוי המוחין שבבית, הוא בשמאל, שאין להם פעולה כלל על הדינים דימין האלו, וא"כ, והיאך אתנטיר בר נש אי איהו שארי לשמאליה, שהרי אין להם פעולה זה על זה. ומשיב, כיון דנפק בר נש מתרעא דביתיה, כלומר אחר שכבר קבל הארת השמאל שבבית ויוצא משם, ההוא שידא זקיף עינוי, וחמי ליצר הרע וכו' כלומר, שגם השד נהנה מאלו המוחין דשמאל, שז"ס וזקיף עינוי, וע"כ הוא נמשך ליצר הרע של אדם שהוא בשמאל, שגם היצר הרע נכנע ממוחין האלו, וע"כ אתמשך לההוא סטרא שהשד נמשך לגמרי לצד שמאל, דהיינו להנות מהם, ואתעדי מימינא, והוסר לגמרי מדינים דימין, ואין לו עוד שום אחיזה בהם, שיוכל להזיק עמהם, אמנם עוד הוא יכול להזיקו עי"ז שיטה אותו למשוך האור ממעלה למטה כנ"ל, דהיינו בדינים דשמאל, אמנם ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה, ששם שורה השם שדי, שהוא שומר שלא יבוא האדם להמשיך ממעלה למטה כנ"ל. ולא יכיל לקרבא ולאבאשא ליה, ונפיק ב"נ ואשתזיב מניח. וע"כ הוא יוצא וניצל ממנו.
וז"ש (באות ע"ו) וע"ד אצטריך ב"נ דלא יעביד טנופא ולכלוכא בתרעא וכו', היינו שלא ימשיך האור ממעלה למטה, שבזה ממשיך טנוף ולכלוך ומים עכורים, וז"ש, חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמאריה, כי במעשה זה הוא מבזה השם שדי, שהוא נותן הגבול שלא ימשוך ממעלה למטה, כנ"ל. וחד, דאית ליה רשו לההוא מחבלא לחבלא, כי אז מתבטל הפתח, שנעשה בסוד השם שדי, וחוזרים הדינים דש"ד למקומם, שבהם נאחז השד ומזיק לו. כנ"ל.
וז"ש (באות ע"ז) וכד בר נש אתקין מזוזה לפתחיה וכו' ההוא יצר הרע וההוא שידא בעל כרחייהו נטרי ליה וכו', כי אותם הדינים דנוקבא והדינים דדכורא, שהשד כלול מהם, הם עצמם מתהפכים לפתח, לפתוח כל אוצרות הבית, על ידי השלמת הי' דשדי, ושומרים אותו, שלא יתקלקל הפתח הזה, ואמרי, זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כי הדינים שבידיהם נהפכו ונעשו לשער אל הויה, שיוכלו לקבל כל הארותיו כנ"ל. וכד לא קאים מזוזה לפתחיה, דהיינו שאינו ממשיך הי' דשדי המהפכת הדינים דש"ד לפתח. יצר הרע וההוא שידא מתתקנין כחדא, כלומר, שפועלים ביחד שוו ידייהו על רישיה, שמשימים ידיהם, דהיינו הכוחות שלהם, שהם הדינים דדכורא ודנוקבא יחד הכלולים בהשד, על ראשו, דהיינו על הנשמה שלו, מהאי זמנא קאים בלא נטירו וכו', והקליפות עושים בו מה שרוצים.