זהר

עז) חברייא קדמאי פרישו מלה דא, ושרו לה מרחיק, חטה סתם. אתו בתראי ואמרו, חטה ממש. אתא ישעיה ופריש לה, דכתיב וממחתה כי לא תקרב אליך, וע"כ נקודה באמצעיתא, דלא יהא חטאה, דאלו נקודה לא הוי, חטאה להוי. וחלופא בין ט' לת', תבירו לסטרא אחרא, ברירו דילה.

פירוש הסולם

עז) חברייא קדמאי פרישו וכו': חברים הראשונים פירשו דבר זה מה שאמרו ​ ​עץ הדעת חטה היה, והתחילו בה מרחוק, כלומר, בפירוש רחוק, שאמרו חטה סתם. כלומר שחטה היא אותיות חטא ורומז על חטא. ואין הכונה על חטה ממש, אלא לרמז בלבד. באו האחרונים ואמרו, חטה ממש, דהיינו שרומז על יסוד דמלכות כנ"ל, כי היא נקראת עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. בא ישעיה ופירש אותה, וממחתה כי לא תקרב אליך. וע"כ החטה היא נקודה האמצעית, שה"ס מפתחא, כנ"ל. כדי שלא יהיה חטא, כי אם לא היתה, הנקודה, היה חטא. וחלופא בין ט' לת' היא שמירה אל הסטרא אחרא, ובירור שלה.
פירוש. כי נתבאר, שסוד החטה היא בחינת יסוד דמלכות הממותקת בבינה, וע"כ יכולה לקבל כל האורות, וה"ס ה' שבחטה, וח' ט' שרוים בסמוך לה, דהיינו במלכות דמלכות, ששם גנוזה נקודת המנעולא שבה יש אחיזה לחיצונים, ואחיזה זו ה"ס ח' ט', ונסמכת ליסוד דמלכות, להקרא ביחד חטה, מטעם שמירה, שאם לא זכה הא רע. וז"ש, וע"כ נקודה באמצעיתא, שה"ס חטה המתוקנת בנקודה אמצעית, שהיא נקודה דמפתחא, הממותקת בבינה, כדי דלא יהא חטאה, שלא תתגלה נקודת המנעולא, שאז יש אחיזה לחיצונים וכל האורות מסתלקים, כנ"ל. דאלו נקודה לא הוי, שאם לא היתה מתוקנת בנקודה דמפתחא, חטאה להוי, היתה בהמלכות אחיזת החיצונים הנקראת חטא. והאורות היו מסתלקים. והנה המלכות דמלכות, שבה גנוזה המנעולא, ה"ס אות אחרונה דכ"ב אותיות, שהיא ת', אבל ביסוד דמלכות אע"פ שיש בה ח"ט הרומזים על אחיזת החיצונים במנעולא, אין בה ח"ת הרומז על מנעולא שבמלכות, אלא ח"ט, כי הת' נתחלף ביסוד דמלכות אל אות ט', שזה יורה על הגניזה דמנעולא שאינה ניכרת ביסוד דמלכות. וז"ש, אתא ישעיה ופריש לה, וממחתה כי לא תקרב אליך. שפירש השם חטא עם ט' המורה על גניזת המנעולא, שהיא אות ת' שאם היתה המנעולא נראית בחטה, היה שמה חתה, דהיינו שבירה. ונמצא שהשם חטה עם ט' יורה שלא תקרב מחתה אליה, כי נגנזה, בט'. וז"ש וממחתה כי לא תקרב אליך מחמת שנגנזה בט'. וז"ש, וחלופא בין ט' לת' היא תבירו לסטרא אחרא, כי נתרחק מן המלכות ואין לו בה אחיזה, כי הת' נחלפה בט' דהיינו שנגנזה המנעולא, ששם אחיזתו. ברירו דילה, ומלכות נתבררה, שאין בה שום רע וכולה טוב.