זהר

עז) אשר אמר יי' למשה אסוף את העם, בגין דהאי באר לא אעדי מנייהו. ואי תימא, היך יכלין לשאבא מניה כלא, אלא איהו נפיק לתליסר נחלין, ונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין, וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא, קיימין עליה, ואמרי שירתא. ומה אמרי, עלי באר. סלקי מימיך, לאנפקא מיין לכלא, ולאתשקאה מנך. וכן אמרי תושבחתא דהאי באר, באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי, וכך הוא.

פירוש הסולם

עז) אשר אמר ה' וגו': כתוב ​הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם. הוא משום שבאר הזו לא נעדר מהם. ואם תאמר, איך היו יכולים כולם לשאוב ממנו. אלא שהוא יצא לי"ג נחלים, שהמלכות מתחלקת לי"ג, בסוד י"ב שמקבלת מי"ב גבולים שבז"א, ואחד כולל כולם. והנביע שבבאר מתמלא ויוצא לכל הצדדים. ואז בשעה ששרו ישראל ורצו מים, היו ישראל עומדים עליה, על הבאר, ואמרו שירה. ומה אמרו, ​עלי באר. העלי מימך להוציא מים לכל, להשקות ממך. וכן אומרים השבח של באר הזו, דהיינו, ​באר חפרוה שרים וגו'. דבר אמת היו אומרים, וכך הוא.