זהר

עז) אית חכמ״ה מסטרא דאתוון, ואית חכמה מסטרא דנקודין, דאתוון אינון בת קול, ובהון רזא דדבורא לדרשא, לכל מלה דתלייא בדרשא. תגין אינון למחשבה, ואינון ברזא דהאי קרא ולחשוב מחשבות וגו'. וכלהון תליין בשכינתא תתאה, ואיהי כללא דכלהו.

פירוש מעלות הסולם

עז) אית חכמה מסטרא וכו׳: יש חכמה מבחינת האותיות, שה״ס חכמה תתאה שבמלכות בסוד חכמת שלמה. ויש חכמה מבחינת הנקודות, שה"ס חכמה דישסו״ת הנקראת חכמה עלאה. שאותיות, שהן במלכות, הן נקראות בת קול, כי קול ה״ס ז״א, המאיר בחסדים, ולהיות שחכמה שבמלכות אינה מאירה זולת בחסדים של ז"א, ולכן נקראת בת קול. ובהן, היינו בהאותיות סוד הדבור, ואין דבור בלי קול. לדרוש לכל דבר התלוי, שמפרשים אותו בדרוש. כי אותיות מטרם שנצטרפו למלים, עוד לא נגלה בהן ההבנה, והן בסוד רמז. וכשנצטרפו לתיבות, הרי נתגלה בהן קצת הבנה הרי הן בסוד דרוש. (עי׳ זהר ב״א בסלם אות רנ״א בביאור סוד ד׳ שנכנסו לפרד״ס) תגין הם רומזים למחשבה, (עי׳ לעיל אות נ״ב) והם בסוד של פסוק זה, ולחשוב מחשבות וגו', כלומר להחשיב את המחשבות, היינו התגין שתהיינה חשובות מחמת שהן הרשימות מאור הראשון שהיה בכלי ויצא לחוץ להיות מקיף. (כנ״ל אות נ״ב) וכלם כל טנת״א תלוים בשכינה התחתונה, שהיא מלכות, שע״י אור החוזר העולה ממסך שלה הם מתגלים. והיא כוללת את כלם.